מי שעוקב אחר הפוסטים המפורסמים על ידי יכול לראות כיצד לאחרונה אני מגלה עניין בקשר שבין פילוסופיה לפסיכולוגיה. הקריאה האינטנסיבית בכתביו של קרלו שטרנגר עוררו את סקרנותי בכל הקשור לייעוץ פילוסופי. שיטוט באינטרנט הוביל אותי לספרו של לו מרינוף, "אפלטון במקום פרוזק" (כתר,2004), אשר נחשב לאחד מספרי הבסיס בתחום הייעוץ הפילוסופי שהחל להתגבש לכדי אסכולה בשלושת העשורים האחרונים. הידיעה שאני נמצא לפני חופשה המאפשרת קריאה אינטנסיבית במהדורה המתורגמת של ספרו הקנתה לי תחושה שאני עומד להכיר לעומקה דיספלינה חדשה ומרתקת.
בחלקו הראשון של הספר, מציג מרינוף את ההבדלים הקיימים בין הייעוץ הפסיכואנליטי לבין הייעוץ הפילוסופי . לדידו, בעוד שהייעוץ הפסיכולוגי מתמקד בחשיפת הרבדים השונים של ה"אני" באמצעות התעמקות בעבר, הפילוסופיה הייעוצית מתבוננת אל עֶבר ההווה והעתיד. המודל הטיפולי אותו מציע מרינוף מורכב מחמישה שלבים: 1) זיהוי הבעיה 2) זיהוי הרגש 3) ניתוח חלופות 4) בחינת התמונה הרחבה תוך גיבוש השקפה פילוסופית 5) השגת איזון.
בחלקו השני של הספר חושף מרינוף בפני הקורא שורה של דילמות קיומיות (בחירת בת זוג, שיקום מערכות יחסים, חיפוש תכלית, מיצוי עצמי ועוד) אשר לדעתו ניתנות לפיתרון באמצעות התבוננות פילוסופית. הדילמות מוצגות באמצעות סיפורים אישיים מסופרים באופן לקוני ושטחי. לדוגמא, בפרק הדן בחיפוש אחר תכלית מובא סיפורו של פרד, נזיר אשר מחליט לפרוש מהמסדר אליו הוא משתייך. ללא צל של ספק החלטה גורלי המטלטלת את יסודיותיו של האדם. החלטה גורלית זו מתוארת על ידי מרינוף באופן הבא:"בסופו של דבר החליט פרד לעזוב את המנזר. הויתור על נדרי הדת אינו עניין קל כמובן, וההחלטה הייתה מלווה בכאב. אבל כבר עתה, בעודו נאבק לבנות לעצמו חיים חדשים בעולם, התפוגג הדיכאון שלו. פרד תיאר תחושה חזקה של שחרור והתחדשות" (עמ' 255). לאחר התיאור המעמיק נפנה מרינוף שכאמור מעודד לחשיבה מעמיקה ויצירתית לתמצת לקורא את התובנות העולות מסיפורו של פרד. "הסיפור של פרד ממחיש שכל אדם עלול להגיע למשבר פילוסופי ולעבור אותו בהצלחה, לא משנה כמה עמוק או מורכב המשבר. כפי שאירע אצל פרד, התובנה הפילוסופית שמחוללת את השינוי עשויה להיות קטנה. העוצמה נובעת מיכולתכם לקחת את הזמן הדרוש כדי להטמיע את מלוא ההשפעה של תובנה זו" (עמ' 255). לא טעיתם שלל הקלישאות המצוטטות אכן נאמרו על ידי אדם המחשיב עצמו כפילוסוף.
כאמור ספרו של מרינוף איננו ספר קלאסי מאסכולת "רפא את עצמך" מחברו חפץ לערוך באמצעותו חיבור בין שיטות טיפול וייעוץ לבין עולם התוכן הפילוסופי ולכן הספר משופע בציטוטים של גדולי הפילוסופים. הציטוטים הנפרסים לכל אורכו לקוחים מתקופות זמן וממרחבים אינטלקטואלים שונים מובאים ללא ציון של הקשריהם המקוריים או הפניות היכולות לסייע בידיו של המעיין הסקרן. העדרותן של הפניות או הקשרים מובנים מאפשרת למרינוף לעשות בציטוטים כבשלו ולמעשה להפוך את היצירה הפילוסופית למילקשייק סמיך מתקתק ותעשייתי. אשר כל קשר בינו לבין החומרים הראשוניים מהם הוא מורכב הינו מקרי בהחלט.
לדוגמא בפרק שניים עשר הנפרס על פני שלושים עמודים מצוטטים בזה אחר זה: מרטין בובר, רודיארד קיפלינג, תומאס מאן, רלף ולדו אמרסון, אלפרד קורז'בנסקי, צ'ואנג טסה, הדלהי למה, לב טולסטוי ואחרים. ריבוי ההוגים המוזכרים בפרק זמן כה קצר מטלטל את הקורא בין תקופות ואסכולות שונות, אשר פעמים רבות אין בנהן כל קשר. מרינוף המודע לקפיצות הבלתי סבירות מנסה לגשר על הפערים באמצעות רדוקציה עקבית של השיח הפילוסופי ותמצותו לתובנות באנליות המעמעמות את ההוד הפילוסופי. בכך נכסי הברזל של התרבות המערבית הופכים לאוסף אקלקטי של תובנות אותן ניתן למצוא על פי רוב במדוריה של אודטה. שיטה זו של ציטוטים המלווים בהסברים שטחיים איננה מסייעת בבניית תפיסת עולם מגובשת או בהקנייתם של כלים פילוסופים לחקירה רצינית של שאלות היסוד המלוות את הקיום האנושי. אלא היא מאפשרת לקורא לכל היותר לרכוש אסופה של מושגים בהם הוא יכול להשתמש בנימה של חשיבות עצמית בשיחות סלון, אשר משתתפיהם אינם מבינים דבר או חצי דבר בפילוסופיה.ועל כן עצם איזכורם של פילוסופים ידועי שם ואי אלו תאוריות תגרור מבטי התפעלות מצד הנוכחים, הרווים נחת מחברם המלומד המאציל עליהם מתבונותיו.
לצערי, על אף שספרו של מרינוף מתיימר לעסוק בהגות פילוספית, השיטחיות בה מוצגות הדילמות ודרכי ההתמודדות עימן, אופני האיזכור של הפילוסופים והשזירה הבלתי אפשרית בינהם הופכת את הספר לספר נוסף בערמת ספרי העידן החדש המנסים להקנות לאנשים אושר בארבע מהלכים. שוב ושוב נזכרתי בספריו של רובין שארמה (הנזיר שמכר את הפרארי שלו) המצליחים להוציא אותי משלוותי בשפתם הקלישאתית ובנסיונותיהם להציע פתרונות קסם לבעיות החיים.
בחלקו הראשון של הספר, מציג מרינוף את ההבדלים הקיימים בין הייעוץ הפסיכואנליטי לבין הייעוץ הפילוסופי . לדידו, בעוד שהייעוץ הפסיכולוגי מתמקד בחשיפת הרבדים השונים של ה"אני" באמצעות התעמקות בעבר, הפילוסופיה הייעוצית מתבוננת אל עֶבר ההווה והעתיד. המודל הטיפולי אותו מציע מרינוף מורכב מחמישה שלבים: 1) זיהוי הבעיה 2) זיהוי הרגש 3) ניתוח חלופות 4) בחינת התמונה הרחבה תוך גיבוש השקפה פילוסופית 5) השגת איזון.
בחלקו השני של הספר חושף מרינוף בפני הקורא שורה של דילמות קיומיות (בחירת בת זוג, שיקום מערכות יחסים, חיפוש תכלית, מיצוי עצמי ועוד) אשר לדעתו ניתנות לפיתרון באמצעות התבוננות פילוסופית. הדילמות מוצגות באמצעות סיפורים אישיים מסופרים באופן לקוני ושטחי. לדוגמא, בפרק הדן בחיפוש אחר תכלית מובא סיפורו של פרד, נזיר אשר מחליט לפרוש מהמסדר אליו הוא משתייך. ללא צל של ספק החלטה גורלי המטלטלת את יסודיותיו של האדם. החלטה גורלית זו מתוארת על ידי מרינוף באופן הבא:"בסופו של דבר החליט פרד לעזוב את המנזר. הויתור על נדרי הדת אינו עניין קל כמובן, וההחלטה הייתה מלווה בכאב. אבל כבר עתה, בעודו נאבק לבנות לעצמו חיים חדשים בעולם, התפוגג הדיכאון שלו. פרד תיאר תחושה חזקה של שחרור והתחדשות" (עמ' 255). לאחר התיאור המעמיק נפנה מרינוף שכאמור מעודד לחשיבה מעמיקה ויצירתית לתמצת לקורא את התובנות העולות מסיפורו של פרד. "הסיפור של פרד ממחיש שכל אדם עלול להגיע למשבר פילוסופי ולעבור אותו בהצלחה, לא משנה כמה עמוק או מורכב המשבר. כפי שאירע אצל פרד, התובנה הפילוסופית שמחוללת את השינוי עשויה להיות קטנה. העוצמה נובעת מיכולתכם לקחת את הזמן הדרוש כדי להטמיע את מלוא ההשפעה של תובנה זו" (עמ' 255). לא טעיתם שלל הקלישאות המצוטטות אכן נאמרו על ידי אדם המחשיב עצמו כפילוסוף.
כאמור ספרו של מרינוף איננו ספר קלאסי מאסכולת "רפא את עצמך" מחברו חפץ לערוך באמצעותו חיבור בין שיטות טיפול וייעוץ לבין עולם התוכן הפילוסופי ולכן הספר משופע בציטוטים של גדולי הפילוסופים. הציטוטים הנפרסים לכל אורכו לקוחים מתקופות זמן וממרחבים אינטלקטואלים שונים מובאים ללא ציון של הקשריהם המקוריים או הפניות היכולות לסייע בידיו של המעיין הסקרן. העדרותן של הפניות או הקשרים מובנים מאפשרת למרינוף לעשות בציטוטים כבשלו ולמעשה להפוך את היצירה הפילוסופית למילקשייק סמיך מתקתק ותעשייתי. אשר כל קשר בינו לבין החומרים הראשוניים מהם הוא מורכב הינו מקרי בהחלט.
לדוגמא בפרק שניים עשר הנפרס על פני שלושים עמודים מצוטטים בזה אחר זה: מרטין בובר, רודיארד קיפלינג, תומאס מאן, רלף ולדו אמרסון, אלפרד קורז'בנסקי, צ'ואנג טסה, הדלהי למה, לב טולסטוי ואחרים. ריבוי ההוגים המוזכרים בפרק זמן כה קצר מטלטל את הקורא בין תקופות ואסכולות שונות, אשר פעמים רבות אין בנהן כל קשר. מרינוף המודע לקפיצות הבלתי סבירות מנסה לגשר על הפערים באמצעות רדוקציה עקבית של השיח הפילוסופי ותמצותו לתובנות באנליות המעמעמות את ההוד הפילוסופי. בכך נכסי הברזל של התרבות המערבית הופכים לאוסף אקלקטי של תובנות אותן ניתן למצוא על פי רוב במדוריה של אודטה. שיטה זו של ציטוטים המלווים בהסברים שטחיים איננה מסייעת בבניית תפיסת עולם מגובשת או בהקנייתם של כלים פילוסופים לחקירה רצינית של שאלות היסוד המלוות את הקיום האנושי. אלא היא מאפשרת לקורא לכל היותר לרכוש אסופה של מושגים בהם הוא יכול להשתמש בנימה של חשיבות עצמית בשיחות סלון, אשר משתתפיהם אינם מבינים דבר או חצי דבר בפילוסופיה.ועל כן עצם איזכורם של פילוסופים ידועי שם ואי אלו תאוריות תגרור מבטי התפעלות מצד הנוכחים, הרווים נחת מחברם המלומד המאציל עליהם מתבונותיו.
לצערי, על אף שספרו של מרינוף מתיימר לעסוק בהגות פילוספית, השיטחיות בה מוצגות הדילמות ודרכי ההתמודדות עימן, אופני האיזכור של הפילוסופים והשזירה הבלתי אפשרית בינהם הופכת את הספר לספר נוסף בערמת ספרי העידן החדש המנסים להקנות לאנשים אושר בארבע מהלכים. שוב ושוב נזכרתי בספריו של רובין שארמה (הנזיר שמכר את הפרארי שלו) המצליחים להוציא אותי משלוותי בשפתם הקלישאתית ובנסיונותיהם להציע פתרונות קסם לבעיות החיים.
בקיצור, אכזבה גדולה, שומר נפשו ירחק.
תגובות
הוסף רשומת תגובה