רשומות

מציג פוסטים מתאריך ינואר, 2011

דודי בוסי, אמא מתגעגעת למילים, כתר 2006

תמונה
הייתה תקופה בה הספרות העברית ניסתה למתג את עצמה כ"תרבות גבוהה", הסופרים השתמשו במילים מלאות עוצמה ורגש הלקוחות מעולם התנ"ך והספרות הרבנית, התיאורים היו ארוכים ומפורטים והמטאפורות וההקשרים האסוציאטיבים היו סבוכים ומורכבים. מתוך כך קריאתם של ספרים לא הייתה דבר שנעשה כלאחר יד, אלא היה זהו רגע תרבותי שהצריך התכווננות נפשית ואינטלקטואלית. אי שם בשנות השבעים עם כתיבם של דן בן אמוץ ואחרים החל המפנה, שפת הדיבור החלה לחדור לפאנתיון הספרותי ולהשיב לקרבו  חיות ורעננות. אירועים יום יומיים המתוארים בשפה לא תקנית המאפיינת את חברת המהגרים הישראלית הבליחו מבעד לדפים. במשך שלושים שנה פילסה שפת הרחוב את דרכה משוליה המודחקים של היצירה העברית ל"מיין סטרים" של התרבות העברית. שיאו של המפנה התחולל עם זכיית ספריהםשל  שרה שילה, "שום גמדים לא יבואו" (עם עובד,2005) וספרו של דודי בוסי,"הירח ירוק בוואדי" (עם עובד, 2000) בפרסים יוקרתיים שעד כה ניתנו ליצירות "תקניות" בלבד, וכם בכניסת ספריהם של אתגר קרת,רונית מטלון וסמי ברדוגו לתוכניות הלימודים הנלמדות בבתי הספ…