ג'.ד סלינג'ר, התפסן בשדה השיפון, עם עובד


מרד וחדשנות הם עניין של תקופה וגיאוגרפיה, אך לפני עשור הזכרה של המילה "הומוסקסואל" הייתה גורמת לכל יושבי החדר לנוע באי נוחות. כיום, אם אינך מכיר לפחות אדם אחד שאינו סטרייט אתה חש שאתה כלוא בבועה של שמרנות מפוהקת. בראשית שנות התשעים, התבטאויותיו של אביב גפן כנגד שירות קרבי והנאמנות המוחלטת למדינה, עוררו סערה ציבורית וקריאות להחרמתו של האמן. כיום, עשרים שנה אחרי, גפן הפך להיות חלק מהמיין סטרים המוזיקאלי והתבטאויותיו החתרניות נראות כמשובת נעורים בלבד.

לפני כשישים שנה יצא לאור ספרו של ג.ד' סלינג'ר, "התפסן בשדה השיפון". הספר מתחקה אחר ארבעה ימים בחייו של צעיר אמריקאי, בן המעמד הבינוני-גבוה, המורחק מבית הספר היוקרתי בו הוא לומד. הצעיר, הולדן קולפילד, יוצא למסע התבגרות בעיר הגדולה, ניו-יורק. בדרכו פוגש הולדן גלריה רחבה של דמויות: צעירות הבאות לבלות בעיר הגדולה, נזירות, זונה, מורים מזדקנים ו"חברים" לספסל הלימודים. לאורך כל המפגשים נשמעת תחינתו הנואשת של הולדן לשיחה אותנטית המתעלה מעל הזיוף החברתי-בורגני המאפיין את החברה הגבוהה אליה הוא משתייך. פעם אחר פעם מבקש הולדן מבני שיחו לפתוח את סוגר ליבם בפניו, אולם, הם ממשיכים להיות שבויים בתפקידיהם החברתיים. הניגודיות בין כמיהתו של הולדן לשיחה פתוחה וחברתית לבין המקובעות החברתית של בני שיחו מנציחה את הזרות והניכור המתקיימים בין הגיבור לבין סביבתו.

"זאת הצרה אתכם, כל המטומטמים. אתם אף פעם לא רוצים לשוחח על שום דבר. ככה מכירים מטומטם. הוא אף פעם לא רוצה לשוחח על משהו נבון, " ואז הוא באמת תקע לי אחת, ועוד לפני שהבנתי מה קורה, הייתי עוד פעם על הרצפה המחורבנת....'למה, לעזאזל, אתה לא סותם את הפה כשאני אומר לך?" (עמ' 55).

הקיבעון החברתי מעורר בהולדן כמיהה לבריחה אל עבר מציאות אלטרנטיבית שאינה פועלת על פי החוקים החברתיים המניעים את החברה (מנזר, בקתה קטנה המרוחקת מהמולת העיר).

"'תראי', אמרתי. 'יש לי רעיון. מה דעתך לקום ולהסתלק מכאן? .....נגור באחד מהחניונים האלה ובמקומות כאלה עד שייגמר לנו הכסף. ואז, אחרי שיגמר לנו הכסף , אני אוכל למצוא עבודה באיזה מקום ונוכל לגור באיזה מקום שיש על ידו מעיין....נוכל לבלות יופי! מה דעתך? תגידי מה דעתך? תגידי מה דעתך? את באה איתי? בחייך" ( עמ' 158).

אל מול התלהבותו הילדותית ניצבות הנורמות החברתיות הכובלות את הסובבים אותו, הרואים בכמיהתו לבריחה מעשה של טירוף שאין בו ממש.

"אנחנו שנינו בעצם ילדים. ובכלל חשבת לרגע מה תעשה אם לא תמצא עבודה כשייגמר לך הכסף? אנחנו נמות מרעב. כל העניין הוא כל כך לא מציאותי" (עמ' 159).

שוב ושב עולה לאורך הספר השאלה, מיהו המציאותי? מי הולך בדרך הנכונה? הולדן המרדן או החברה המכפיפה את היחיד להסדרים חברתיים המצריכים אותו לעמעם את רצונותיו ולהתאימן לסדרים הכלכלים והחברתיים המגדירים באופן מסוים מהן הצלחה וכישלון.

"לא יהיו מקומות נהדרים שנוכל לנסוע לשם אחרי שאני אגמור את האוניברסיטה וכל זה. הקשיבי טוב. זה יהיה לגמרי אחרת. נצטרך לרדת למטה במעליות עם מזוודות ודברים כאלה. נצטרך לצלצל לכולם ולהגיד להם שלום ולשלוח להם גלויות מבתי מלון וכל זה. ואני אעבוד באיזה משרד, ארוויח הרבה כסף ואסע לעבודה במוניות ובאוטובוסים של שדרות מדיסון".(עמ' 159).

כיום, ישנם ספרים רבים המתארים את העולם מנקודת מבטם של מתבגרים (רשלנות-דבורה רוברטסון, המקרה המוזר של הכלב-מרק הנדון) אולם, בשנות החמישים כתיבתו של סיפור מנקודת מבט שאיננה משתייכת לעולם המבוגרים מהווה חידוש שככל הנראה הפכו את ספרו של סלינג'ר לרב מכר עולמי שנכנס לקאנון של התרבות האמריקאית. חדשנות נוספת הנמצאת בכתיבתו סלינג'ר טמונה בכך שהוא אינו מייפה את שפתו של הגיבור על מנת להביאה למעמד של ספרות גבוהה, אלא, הוא משמר את שפתו האותנטית של הגיבור המתבגר המתעמת עם המציאות הסובבת אותו. בהקשר זה, נראה שהתרגום ה"מחודש" שנעשה על ידי דניאל דורון ואברהם יבין אי שם בשנות השבעים קצת איבד מחיותו, מה שגרום לכך שאמינותן של הדמויות נפגעת והשפה המחוספסת בה מדבר הולדן הופכת לסלנג של בתי אבות. טוב יעשו בהוצאת עם עובד אם ישדרגו את התרגום לשפת היום יום של שנות האלפיים, ובכך יחזירו לחיבור את חיותו.

לסיכום, ספרו של סלינג'ר מצליח להעלות תהיות על החברה הבורגנית-צרכנית בה אנו חיים, בשפה קולחת ומחוספסת. הביקורת החברתית ושאלות היסוד המועלות על ידי הולדן עדיין רלוונטיות לימנו, חמישים שנה לאחר שנכתבו לראשונה. כמו אביב גפן והחבר ההומוסקסואל אשר נכנסו למיין סטרים גם ספרו החתרני של סלינג'ר מחובק על ידי הקונסנזוס, כבר מספר שנים ספרו מהווה חלק בלתי נפרד מתוכנית הלימודים לבגרות בספרות. אירוני שבני דמותם של בתי הספר אותם תוקף סלינג'ר מחבקים כיום את המחבר וחיבורו ומעניקים להם חיי נצח בין דפי הבגרויות הסוללות את הדרך לבורגנות ממנה הוא כה ניסה להימלט.

ג'.ד סלינגר, התפסן בשדה השיפון,תירגמו: דניאל דורון ואברהם יבין, עם עובד, 2011. 255 עמודים.

תגובות

רשומות פופולריות

זבובי סתיו- אירן נמירובסקי

האומץ להכיר במוגבלותו של מושג הניצחון

המסע של הרולד פריי מסע זהותי המסתיים במקדולנדס

מיכאל בר זוהר, מזימה-סיפור המרגל היהודי של היטלר

קובי אוז, משה חוואטו והעורב, קשת 1996

שרון קריץ', שני ירחים, ידיעות אחרונות 2001

בודד בדמשק- חייו ומותו של המרגל הישראלי אלי כהן, שמואל שגב, כתר 2012