מירה מגן, אל תכה בקיר , הקיבוץ המאוחד 1997

אין זה סוד שהדאופול בשוק הספרים הוביל למלחמת מחירים קשה, ארבע במאה ושלושה בשבעים וחמישה שקלים הפכו לחלק בלתי נפרד מתרבות רכישת הספרים במחוזותינו. המלחמה העיקשת על תשומת ליבו של הצרכן הפכה את חנויות הספרים למרכולים ספרותיים בהם נערמים הספרים כעגבניות ומלפפונים בסניפי רמי לוי. על מנת למשוך את העין ואת הכיס ניצבות אחר כבוד פינות מבצעים בולטות וממותגות המכתיבות למעשה את מפת רבי המכר. פינות אלו מצמצמות את ראייתו של הצרכן שעולמו התרבותי הופך לצר ומושפע מטרנדים עכשוויים.  בכל כמה שבועות מתחלפים המבצעים וספרים שאך לפני רגע עלו על המדפים נשלחים למחסני ההוצאות ולירידי מכירות המתקיימים באזורי תעשייה מאובקים. טווח החיים הקצר הנגזר על ספרים וסופרים שלא נכנסו לקאנון הספרותי כמו א.ב יהושע, עמוס עוז וסמי מיכאל מוביל לכך שיצירות ספרותיות מצוינות נעדרות ממדפיהם של חנויות הספרים הזמינות לקורא המצוי, המסתובב על פי רוב בקניונים ומרכזי קניות הנשלטים על ידי שתי השחקניות המובילות בשוק: צומת ספרים וסטימצקי. המבחר המצומצם ופעמים רבות החד ממדי המאפיין את שתי החנויות מוביל אותי לא פעם אל חנויות יד שניה שבהם עדיין ניתן למצוא יצירות מצויינות שיצאו לפני עידן ועידנים (שנות התשעים של המאה ה-20). באחד משיטוטי האחרונים מצאתי בארגז של ספרים מאובקים שלא זכו לעמוד על מדפי החנות את ספרה השני של הסופרת מירה מגן: אל תכה בקיר (הקיבוץ המאוחד, 1997). תמורת 10 שקלים בלבד (פחות מפיתה עם פלאפל) חזרתי הביתה עם יצירה שובת לב, רגישה ומעל הכל מרתקת שסיפקה לי שעות של הנאה צרופה.

במרכז, "אל תכה בקיר", ניצבת אוסי סימון, בחורה מבית דתי המתגוררת במושב מנומנם בצפונה של מדינת ישראל. בינות לשדות, לבתים החד קומתיים ולעצים המסוככים את מזכירות המושב מתגוררים אלישע, אלמן צעיר וביתו הדה העוברת לגור כבת בית אצל הוריה של אוסי. האלמן הצעיר מצליח לערער את עולמה של אוסי המאוהבת בו באופן אובססיבי. האהבה הגדולה שרוחשת אוסי לאלישע מובילה אותה לתור את הארץ בניסיון לדלות פרטים על אישתו האהובה, עלמה, לה הוא רוחש אמונים גם לאחר מותה. אוסי אינה מסתפקת בחיפושים ולכל אורכו של הספר אנו מגלים עוד ועוד התמודדויות המעצבות את אישיותה הסוערת המחפשת את דרכה הייחודית. ההתמודדויות השונות מגלות לקורא אישיות מלאת חיים הספוגה בלבטים אך יחד עם זאת בוחרת שוב ושוב בעשייה ויטאלית ופורצת הסוחפת את העלילה קדימה. מעשיה שמים ללעג את  ההנחות המוקדמות והסטריוטפיות בדבר בחורה דתיה הבאה ממושב מנומנם. אישיותה החתרנית של אוסי מסייעת למגן להשמיע אמירה חברתית חתרנית,  –פוליטית החורגת מגבולותיה של ספרות יפה הבאה להנעים את שעות הפנאי של הקורא.

כדרכה בקודש, מירה מגן מעמתת את דמויותיה עם מערכת הערכים הדתית המהווה את כור מחצבתם. שאלות כמו: מקומו של האל, המתח בין מצוות הדת לבין אהבה אירוטית, יחסם של הגיבורים להלכה ולאורח החיים הדתי שבות ועולות לכל אורכו של הסיפור. האמיתות המקובלות  זוכות בכתיבתה של מגן להתמודדות אותנטית, המובילה להכרעות שאינן  גזורות מעלוני שבת בשבתו. ההתמודדות החיה שלא פעם מובילה להכרעות שאינן עולות בקנה אחד עם חזותם הדתית של הדמויות, מעניקות לספר מידת אמינות וחן ששבו את ליבי.

ברגישות המאפיינת את כתיבתה מצליחה מגן לקחת את הקורא לאפיזודות יום יומיות בחיי הגיבורים: העלאת כלי הפסח לבוידעם בסופו של חג, לוויה, שהות בבית חולים ועוד.  בכל אפיזודה כזאת  היא מצליחה לשמור על השפה המייחדת את הסיטואציה ובכך לתת לקורא הצצה נדירה לעולמם של הגיבורים. מלבד זאת, עולם הדימויים העשיר המתכתב עם מקורות דתיים מעניק לסיטואציות היום יומיות עומק תרבותי, ההופך את הקריאה לחוויה תרבותית החורגת מקריאה של ספרות פרוזה.

לסיכום, "אל תכה בקיר", הינו אחד מהרומנים היפים שקראתי בשנה האחרונה, אני מצר על כך שספר שכתוב ברגישות אנושית ולשונית מוצא את עצמו זרוק בירכתי חנויות הספרים בעוד שהמוני ספרים עם כריכות מתקתקות ומושכות נטולי כל ערך אומנותי וחברתי גודשים את פינות המבצעים וחלונות הראווה ולמעשה מתחמים את השיח הספרותי בשל שיקולים  כלכלים  שהקשר ביניהם  לבין אמנות הינו מיקרי בהחלט.