רשומות

מציג פוסטים מתאריך אוגוסט, 2013

יהונתן גפן במשבר זהות

תמונה
יש הגורסים שהעיסוק בעיצוב הזהות האישית צריך להצטמצם לתקופת גיל ההתבגרות, אולם בעשורים האחרונים גיל ההתבגרות נוגס עוד ועוד שנים ממחזור חייו של האדם. בימנו ניתן לראות נערים מתבגרים גם בשלהי העשור השלישי של חייהם. הללו נהנים מעשור אחד של חיים בוגרים וכבר עם הגיעם לגיל ארבעים שבים הם ליסוריהם של נערים מתבגרים ומתחילים לתור אחר זהות עצמית (התמכרות לספורט אתגרי, גירושים ואחריהם פניה לחיי הוללות, טיולים מסביב לעולם ועוד התנהגויות שפעם אפיינו חיילים משוחררים והליכה עם חולצות טריקו משוחררות ומכנסונים קצרצרים). מתוך כך נראה שהתפיסות הרווחות היום הן שהנעורים נמשכים להם עד לעת בה "הנער" נכנס לדיור מוגן מלווה במטפל פיליפיני חתום מבט. אשליית הנעורים הבלתי נגמרים הנשקפת לעייננו בכל פרסומת וחלון ראווה, מסמאת רבים ומובילה אותם להתנהגויות ביזאריות לחלוטין.
ספרו של יהונתן גפן, רומן אמריקאי, סוקר את חייו של מתבגר נצחי בשם יעקב מיטלמן. גיבורנו נולד לשני ניצולי שואה המוסרים אותו בנעוריו לדודו המתגורר במושב ליד נתניה. יוקוש האומלל רואה בעזיבת הבית הזדמנות ליצירת אני חדש, ההופך עד מהרה ליקי. חייו ש…

אוגסטוס, ג'ון וילימאס, 2013, ידיעות אחרונות

תמונה
כשלמדתי היסטוריה באוניברסיטה נמשכתי ללימודי העת החדשה, רציתי תשובות על שאלות השעה. התעמקתי בשאלות של לאומיות וחילון ופחות בדברי ימיהן של אימפריות עתיקות. חשבתי שההיסטוריה שלהן רלוונטית לתלמידי הארכיאולוגיה המתעניינים בחרסים. חוסר העניין שלי הוביל לכך שהסתפקתי בשני קורסי החובה העוסקים בבית השני, ולמען האמת עשיתי את המינימום הנדרש על מנת לסיים את הקורסים בציון טוב ולהמשיך הלאה, אל עבר השאלות שהעסיקו אותי. מדי פעם במהלך לימודי שבתי לעסוק בהיסטוריה האינטלקטואלית של היצירה הרומית וגם זאת מכלי שני ושלישי במסגרת לימודי פילוסופיה של הרנסאנס או עיסוק בנצרות. אך מעולם המעצמה האדירה הזו שהשאירה נכסי צאן ברזל וטבעה את חותמה בהיסטוריה של המערב לא משכה את תשומת ליבי באופן העומד בזכות עצמו.
לפני מספר שבועות רכשתי מתנה "בצומת ספרים" וכמו שכולנו מכירים נתקעתי במבצע של 1+1, עברתי במהירות בינות לספרים המשתתפים במבצע ולפתע עיני צדה את הספר, אוגוסטוס, של הסופר האמריקאי המנוח ג'ון וילימאס (1922-1994). לאחרונה יצירותיו של וילמיאס זכו להתעניינות מחודשת שבאה לכדי ביטוי עם תרגום ספרו הנודע, סטונר…

מיכאל בר זוהר, באשמת רצח, מגל 2008

תמונה
מדי כמה חודשים נפתחות מהדורות החדשות בידיעות על תפיסתו של פושע נאצי, על המרקע מופיע תמונה של עלם צעיר ומחוייך הלובש מדים שחורים, מיד לאחר מכן המצלמה סוקרת זקן כבן למעלה מתשעים המובל על כיסא גלגלים להארכת מעצרו. עצם היווצרותה של הסיטואציה הינה פארסה צינית וזאת משום שאם היו רוצים היה ניתן להעמיד את מרבית הנאשמים לדין כבר בשנות החמישים של המאה הקודמת, אולם בשל שיקולים פוליטיים שנסובו על פי רוב סביב המאבק הבינגושי, והרצון בשיקומה של גרמניה כגורם המאזן את הענק הסוביטי, רבים מהרוצחים עברו תהליך של טיהור מהיר או העלמת עין. אכן ראשי הזוממים הוצאו להורג במשפטי ראווה, אך מרבית המבצעים בשטח יצאו ללא פגע. כיום מתוך שיקולים פוליטיים מגוונים "נמצאים" באופן ניסי אי אלו רוצחים שכבר מהלכים על הקו הדק שבין עולם החיים למתים, ומועמדים לדין. על פי רוב הם מתים כבר במהלך הדיונים המוקדמים של משפטיהם, בעוד התביעה מחפשת נואשות עדים להימצאותם של הנאשמים בזירות הרצח. הסיטואציות ההזויות  הללו מעלות שוב ושב את השאלה האם  מישהו באמת חושב שניתן להוכיח בזיכרון בן שישים שנה שפלוני היה בכפר אלמוני בתאריך מסוי…