רשומות

מציג פוסטים מתאריך נובמבר, 2013

מישקה בן דוד, לא ראיתי חיילים שמחים, כתר 2013

תמונה
ישנן מלחמות הנכנסות לתוך חשבון דמים עלום, וישנן מלחמות המעצבות חברה ומשנות את פניה מהקצה אל הקצה. מלחמת יום הכיפורים משתייכת לסוג השני מלבד אלפי ההורגים, עשרות אלפי הפצועים, ומעגל רחב שלמשפחות שחייהן יצאו ממסלולן לעד, מלחמת "יום הכיפורים" מהווה נקודת שבר ששינתה את פניה של החברה הישראלית בכמעט כל ממד משמעותי בספרה הציבורית. בממד הפוליטי, ההגמוניה המפא"ניקית נסדקה וכעבור ארבע שנים הועברו מושכות השלטון לידי הימין השולט במדינה מזה ארבעים שנה. בממד התרבותי, קם דור שאינו מאמין למנהיגיו ופונה לדרכים חדשות של יצירה והתבטאות הבאים לידי ביטוי בספרות, באומנות ובוודאי במוזיקה הפופולרית. על אף מרחק הזמן השפעתה לא תמה או התפוגגה אלא להפך בכל שנה נחשפים בפנינו היבטים חדשים של הטראומה הלאומית ששינתה את החברה הישראלית. ערוצי הטלוויזיה מייחדים לה מישדרי טלוויזיה, סרטים, אולפנים פתוחים והוצאות הספרים מוציאות עוד ועוד ספרים הדנים בה כמעט מכל זוית אפשרית. ההוצאות המרובות של ספרים וותיקים הרואים אור במהדורות חדשות או ספרים חדשים היוצאים חדשות לבקרים מעידים הן על העניין הציבורי שלא תם והן על …

מרגל בחורף, מיכאל בר זוהר, ידיעות אחרונות 2013

תמונה
בימים אלו ניצב הסופר והחוקר מיכאל בר זוהר בחזית המאבק על שמו הטוב, וזאת בעקבות תביעה שהגיש נגדו העיתונאי רונן ברגמן. בתביעתו טוען ברגמן שבר-זוהר והעיתונאי ניסים משעל העתיקו חלקים נרחבים מתחקיריו ושילבו אותם בספרם, המוסד המבצעים הגדולים (ידיעות אחרונות, 2010), ללא ציון שם המקור. או במילים אחרות ברגמן מאשים את בר זוהר בגניבה ספרותית, מעיון בכתבות שהתפרסמו בנושא נראה שאין עשן בלי אש ותביעתו של ברגמן הינה שלב נוסף לאחר הסכם בוררות בו הוא זכה בסך 150,000 ₪ בגין השמטת העובדה שחלק ניכר מהספר מבוסס על עבודתו העיתונאית. אציין שתחושה דומה עפפה אותי עת קראתי את ספרו של העיתונאי ניסים משעל, הותר לפרסום (ידיעות אחרונות, 2011), שבעת קריאתו חשתי תחושות חוזרות ונשנות של דה-ז'ה-וו. נראה שתביעתו של ברגמן תגתגלגל בסופו של דבר לפתחו של בית המשפט. בכל מקרה היא אינה  אינה מוסיפה כבוד לבר זוהר שבמשך שלושה עשורים קנה לעצמו חזקה בספרות הביון העברית. בימים אלו בהם ההווה לוט בערפל נעים לשוב לימי הזוהר של העבר ולכן שמחתי למצוא בינות למדפי הספרים את המהדורה המחודשת של ספרו, מרגלבחורף, (ידיעות אחרונות, 2013). …

הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות

תמונה
מאז ימי קדםמוסדות תרבות וקרנות צדקה היוו אמצעי ליצירת מוקדי השפעה בקרב חברות יריבות. הגימנזיום היווני בליבה של ירושלים בתקופה החשמונאית, בתי היתומים של המיסיון הנוצרי בירושלים וביפו בראשית המאה ה-19 ועוד ועוד. במהלך המלחמה הקרה שיטת ההשפעה העקיפה הפכה לאומנות, משני צידיו של מסך הברזל הוקמו אינספור ארגוני תרבות וסחר שכל תכליתם הייתה לחזק את יכולת ההשפעה של הצדדים בקרב סוכני שינוי בצד השני. הניסיונות להשפעה הדדית היו כה שקופים עד לכדי כך שתפקיד הנספח התרבותי בשגרירות היה שם נרדף לסוכן חשאי הפועל תחת מעטה של חשאיות. לאחר נפילתו של מסך הברזל השיטות הישנות לא נעלמו אלא השתכללו והפכו לקשות יותר לגילוי ואיתור. לאחרונה שיטות אלו נחשפו בקול תרועה רמה בעקבות הקמפיין הציבורי שניהלה תנועת "אם תרצו" כנגד הקרן החדשה לישראל שלטענתם מהווה זרוע של ממשלות אירופאיות לטובת קידומו של שיח דמוקרטי-ליברלי העולה בקנה אחד עם האינטרסים הכלכליים והפוליטיים שלהן. ניתן לחלוק על השיח המתלהם הגובל בהסתה בו בחרו אנשי "אם תרצו" יחד עם זאת הקמפיין סייע בהארת עובדות ידועות שאינן זוכות להתייחסות רציני…