רשומות

מציג פוסטים מתאריך אפריל, 2014

פארסה אינטלקטואלית

תמונה
בארבעת העשורים האחרונים עמוס עוז ביסס את מעמדו כאחד מעמודי התווך של התרבות הישראלית-אשכנזית בארץ הקודש. כתיבתו העשירה מתפרסת על פני מרחבי יצירה מרובים הכוללים סיפורים קצרים, רומנים עבי כרס, מסות פוליטיות ומאמרים על דמותה של מדינת ישראל ואזרחיה. מלבד יצירתו הזוכה לאהדה רבה בארץ (ספריו הופכים לרבי מכר היישר עם הוצאתם) ובעולם (עוז  הוא הסופר הישראלי המתורגם ביותר) סיפור חייו כולל במידה רבה תחנות ההופכות את עוז לדמותו של הישראלי המתפכח מתמימותו אך שומר על טוהר מידותיו ונשאר נאמן לחזון הדוגל בחברת מופת הקמה בארץ ישראל. ילדותו בירושלים, המעבר לקיבוץ, ההתפכחות מהחלום הסוציאליסטי ולאחר מכן סלילת דרך עקבית אל לב המיינסטרים הישראלי עם פזילה מתמדת לעולם התרבותי האירופאי וחיוך אוריינטליסטי לשכנינו הערבים. זהו סיפור שישראלים רבים המשתייכים לקבוצות השולטות בישראל יכולים לחוש כלפיו חיבה והזדהות. החיבה היתרה שחשים לעוז, מובילה אותו להיות המועמד הישראלי והנצחי לפרס נובל לספרות, להצבתו בראש רשימת רבי המכר ולראיונות חג בו בהן הוא מאיר את עייננו בתובנותיו לגבי עתידה של החברה הישראלית. נראה שמלבד עמוס התב…

היורשת מדלהי, ויקאס סווארופ, אחוזת בית, 2013

תמונה
התוודעתי לראשונה ליצירותו של ויקאס סווארפ (Vikas Swarup) לפני כשש שנים כאשר מצאתי את ספרו, נער החידות ממומבי (אחוזת בית, 2007) בספריית ספרי ההשאלה בבית חב"ד בקטמנדו. השילוב בין עלילת הספר לבין הנופים והצבעים שנגלו לנגד עיני נתן לי תחושה שאני מתהלך בין דפי הספר. הגיבורים צצו לנגד עיני  בכל סמטה או תחנת רכבת, ואת הספר קראתי בנשימה עצורה ובהנאה גדולה. לאחר ששבתי ארצה ראיתי את העיבוד הקולנועי וכמו פעמים רבות התאכזבתי משום שהדמויות נראו לי סטראוטיפיות והעלילה נכנסה לנתיב הוליוודי צפוי. לפני חופשת הפסח הגעתי לספריה שסמוכה לביתי על מנת להצטייד לספרים לקראת ימי החג והמועד הבאים עלינו לטובה. שמחתי לראות ספר חדש פרי עטו של סווארופ, היורשת מדלהי (אחוזת בית, 2013). בעת החזקת הספר עלו באפי ריחות הדל- באט ומרחביו של המזרח עלו בזיכרונותיי ולרגע הוציאו אותי מהקלחת הישראלית, במהרה הוספתי את הספר לערמת הספרים שלקחתי לביתי וחיכיתי לרגע שיזדמן לי להתמכר ולצלול בין דפיו.
במרכזה של העלילה ניצבת סאפנה סינהה, מוכרת קשת יום המכלכלת בקושי את אמה ואחותה הגרים באחד מרובעי העוני של ניו-דלהי. ביום בהיר אחד מג…

מורטון מנדל, הסוד טמון באנשים- על ניהול ומנהיגות, ידיעות אחרונות, 2014

תמונה
אינני חובב של ספרי ניהול ובדרך כלל אני מתקשה לקרוא אותם עד תומם. הם גדושים בסיפורי הצלחה, בתובנות הלקוחים מעולמות שאינם נגישים לי והערך הספרותי שלהם הינו ירוד אם לא למטה מזה. בשל כך ניגשתי לקריאת ספרו של מורטון מנדל, הסוד טמון באנשים (ידיעות אחרונות, 2014) בחשש מסוים. הסיבה המרכזית שבכלל התחלתי בקריאה טמונה בכך שמנדל ביסס את מעמדו בעולם היהודי לא רק כאיש עסקים רב פעלים אלא גם כנדבן ויזם חברתי בעל  יוזמה ומעוף. השילוב בין הצלחה יוצאת מן הכלל מבחינה כלכלית ומעורבות חברתית עוררה את סקרנותי ומשכה אותי אל ספרו שהצליח בשבועות האחרונים להתברג ברשימת רבי המכר של חנויות הספרים בישראל. ספרו של מנדל אינו בנוי כביוגרפיה המתארת את חייו של הגיבור דרך שורה של תחנות עיקריות הפרוסות על ציר הזמן. הציר המכונן של הספר הינן תובנות ניהוליות שמנדל אסף וזיקק לאורך השנים בהם הפך את העסק המשפחתי שלו לאימפריה כלכלית השווה 3 מיליארד דולר (3,000 מיליון). תובנותיו של מנדל מציגות איש עסקים המשתית את עשייתו הכלכלית והחברתית על יושרה, שקיפות, ערכים, זיהוי צרכים וכמובן גולת הכותרת של תפיסתו המוצגת גם בשמו של הספר: האנ…

האישה באגם, ריימונד צ'נדלר, כתר, 2013

תמונה
ישנן שנים שבתודעתי ההיסטורית נצבעות בצבעים מאוד ברורים, 1967- מלחמת ששת הימים, 1956- מבצע קדש, 1943- ימי הרצח והשמד של יהדות אירופה. הצבע המובחן של שנים אלו מקשה עלי להסתגל לכך שבשנים אלו התרחשו אירועים נוספים בהם אנשים פעלו ויצרו ללא כל קשר לאותם אירועים. עבורי זו הייתה הפעם הראשונה שקראתי ספר מתח שנכתב באותן שנים. את הספר, "האישה באגם", חיבר  אומן ספרי המתח האמריקאי ריימונד צ'נדלר בראשית שנות הארבעים. במרכזו של הספר ניצב בלש פרטי בשם פיליפ מרלו, הנשכר על מנת למצוא אישה שעקבותיה אבדו ובעלה אובד העצות מעוניין למוצאה. החיפושים אחר האישה מובילים לגילוי שורה של מיקרי מוות בלתי מוסברים הפותחים תיבת פנדורה המטלטלת את העיירה המנומנמת בפרבריה של לוס אנג'לס. הדיבור בגוף ראשון מוביל ליצירתה של עלילה הסוחפת את הקורא במהירות. מלבד קצב האירועים שלא חדלים מלהפתיע מאופיין הספר בשפה תכליתית ובהיגיון קר באמצעותו מפרש מרלו  את הסימנים הנגלים לעיניו. סגנונו הישיר של הספר מבנה למעשה רצף עלילתי שלא מופרע מנתיבי סיפור משניים המכהים את חושיו של הקורא וזורקים אותו לנתיבי משנה מייגעים. האיר…

בין היסטוריה לבדיון

תמונה
מאבק עקוב מדם ורב שנים ניטש בין סופרים לבין היסטוריונים. לעומת החירות האומנותית העומדת בבסיסה של הכתיבה הספרותית, הכתיבה ההיסטורית משתדלת למצב את עצמה ככתיבה מדעית, המבוססת על סטנדרטים מקצועיים של בחינת העובדות והצגתן אל מול עיני הקורא כנרטיב מובחן המבוסס על תעודות היסטוריות מגוונות. תעודות אלו מוצגות בגוף הטקסט כאסמכתאות לקביעותיו של ההיסטוריון, תוך שהוא מציין את מידת מהימנותן ואת האינטרסים השונים של כותביהם וזאת על מנת להציג עד כמה שניתן סיפור מאוזן. פולמוסים רבים התקיימו לאורך הדורות בין ההיסטריונים בדבר, מושג האמת והאם ישנה יכולת בכלל לתאר אירועים כפי שאכן התרחשו, אך בכל המחלוקות תמיד שררה הסכמה שמלאכת ההיסטוריון הינה מלאכת גילוי המבוססת על מקורות שדרך הצגתן מאפשרת לקורא להפריך את הטענות או לאשרם. בשנים האחרונות אני נחשף יותר ויותר לכתיבה פסדו-היסטורית הנכתבת על פי רוב על ידי עיתונאים. לעומת כתיבתם של ההיסטוריונים החפצים להיחשב למדענים ועל כן כתיבתם  סבוכה, בלתי נגישה ומלאה במושגים פנימיים המבנים מערכת ידע סגורה, הכתיבה העיתונאית הינה קלילה ונגישה. הקלילות מאפשרת את חשיפתו של הטקס…

מיכאל בר זוהר, האמת השלישית, ידיעות אחרונות, 2013

תמונה
המאבק הבינגושי המתנהל כיום בין רוסיה בהנהגתו של ולדמיר פוטין לבין ארה"ב של אמריקה, מתחולל בערוצים כלכלים ותרבותיים. מילים קשות מוטחות מכל צד אך האיום בדבר מלחמה כוללת לא מונח על השולחן. לא כך היו הדברים בארבעת העשורים שבין סיומה של מלחמת העולם השנייה לבין התפרקותה של ברית המועצות בסוף שנות השמונים של המאה ה-20. ארבעת העשורים שבין הכנעתה של גרמניה הנאצית לבין נפילת חומת ברלין התאפיינו בהתעצמות צבאית הדדית ובמספר רב של עימותים צבאיים שנפרסו על פי כל רחבי הגלובוס. לצידה של המלחמה הגלויה שהתנהלה בכסות של מאבקים מקומיים (מלחמת ויטנאם) התנהלה מלחמה תרבותית וחשאית בה השתתפו מספר רב של סוכני חרש שתימרנו זה את זה וניסו בכל כוחם לצבור יתרון על הצד שכנגד. מלבד ההתרחשויות בספרה ההיסטוריות המלחמה זכתה לביטוי נרחב בספרה התרבותית והיא עמדה במרכזם של אינספור יצירות קולנועיות, טלוויזיוניות וספרותיות. סופרים כמו ג'ון לה-קרהוטום קלנסי ביססו את מעמדם בספרות המתח והריגול העולמית הודות לעלילות עוצרות נשימה המתארות את המאבקים בין שירותי הריגול השונים לאורכה של ה"מלחמה הקרה".
במרוצת השנים ס…

של מי היד המנענעת את העריסה?

תמונה
הדיאלוג ההסוקרטי המפורסם, המדינה, פרי עטו של הפילוסוף היווני אפלטון בן המאה הרביעית לפני הספירה, מוקדש לדיון בדבר האופן שבו ניתן ליצור את המדינה האידיאלית. כבר בשלביו הראשונים של הדיאלוג מתייחס אפלטון לתפקיד המשמעותי שיש לבעלי האומנויות בעיצובה של החברה המכוננת את המדינה. "מסתבר, אפוא שקודם כל נצטרך להשגיח על מחברי האגדות, ואגדה שחיברו אותה יפה, נקבל ושלא יפה-נדחה. ואת האומנות והאימהות נביא לידי כך שתספרנה לילדים האגדות שנתקבלו, ותקבענה צורת נשמותיהם באותן האגדות, הרבה יותר משהן קובעות בידיהן צורת גופיהם" (אפלטון, פוליטאה, ספר ראשון, עמ' 31). בהמשך ספרו מתקדם אפלטון צעד נוסף בדבר תפקידה של האומנות כאשר הוא קובע שלאומנות אין ערך עצמאי אלא שערכה נגזר אך מהממד הפוליטי אותו היא משרתת. ועל כן יש לגרש אומנים שאינם תורמים ליציבות הפוליטית מחד , ומאידך לעודד את האומנים המחברים שירים ואגדות התומכים בסדר הפוליטי המאפשר את הקמתה של המדינה האידיאלית.   אלפיים וחמש מאות שנים חלפו מיום כתיבתו של הדיאלוג הסוקרטי , אולם תבונותיו ממשיכים לעצב את ההוויה הפוליטית בה אנו חיים כיום. אז כהיום …

המסע לזיינפלד

תמונה
הכמיהה לנופש ולהתנתקות ממטלות היום יום מהווה חלק בלתי נפרד מההוויה המערבית בה אנו חיים. סוף השבוע והחופשה השנתית הופכים בהדרגה למשאות נפש, לערגה שמכניסה טעם בכל יום עבודה אפרורי. בחופש אנו מתנתקים ממגבלותינו הרגילות, מתעכבים עוד קצת ליד בופה הקינוחים, שותים בירה נוספת ומוצאים את עצמנו מגהצים את כרטיסי האשראי הרבה יותר מאשר בכל יום רגיל. חוויה, שאנו מקווים שתאגור בנו כוחות לימים שעוד נכונו לנו. ההיבטים הפחות מרנינים של החופשה נדחקים למעמקי התודעה, והיא נצבעת לנו בצבעים עליזים ומהנים המאפשרים לנו להינות מזיכרון סלקטיבי ומפנק אותו אנו גוררים חודשים ארוכים עד לחופשה הבאה. עבור משפחות צינמן וזלצמן העומדות במרכז הספר, בזעיר אנפין (עם עובד, 2013), החופשה השנתית בעיירת הנופש, זיינפלד, הופכת למשאת נפש  הגובלת באובססיה. שתי המשפחות הקשורות בקשרי דם מתגוררות זו לצד זו ברחוב יהודה המכבי בתל אביב. חלונות הראווה של חנויותיהם משקיפים זה לעברו של זה. אולם בעוד שהזלצמנים מתפרנסים בעין יפה ממכולת זעירה הצינמנים מלקטים את מעותיהם בדוחק מחנות פורפימירה מאובקת שירשו מסבתם. בעיניים כלות מביטים הצינמנים בבנ…