דילוג לתוכן הראשי

דרשות החג- המפגש בין הטקסט הזמן והמרחב

הדרשה היא מפגש חד פעמי בין הדרשן, הטקסט וקהל השומעים. כאשר הדרשן מתווך ומנכיח לציבור את הטקסט מתוך אספקלריה של ענייני השעה. הימים הנוראים הם ימי השיא בעונת הדרשנים. צוק העיתים, אימת הדין ותהליכי חברות שונים מובילים לכך שקהל המתפללים מוכן להקדיש מזמנו לשמיעת דרשות בענייני דיומא. גולת הכותרת היא כמובן דרשת שבת תשובה אולם גם הדרשה הנאמרת בין תפילת "כל נדרי" המרטיטה לבין תפילת ערבית זוכה לרוב קשב. מנהג קדמונים הוא ששתי הדרשות הללו נאמרות על ידי רב הקהילה שעוסק בהן בענייני תשובה וכפרה וזאת על מנת לעורר את לב השומעים לבור ממעלליהם ולהפנות את ליבם לאביהם שבשמים. בתור ילד זכורות לי בעיקר דרשותיו של הרב ברויאר ז"ל, שלא היה חוסך משבט לשונו והיה מצליף בציבור דברי תוכחה. השילוב בין אקטואליה לבין תיאטראליות פיזית הובילו לכך שגם המתנמנמים שבקהל שמרו על ערנותם, וגם לאחר ירידתו מהבמה נשמרה בבית הכנסת תחושה של דריכות שלא דעכה עד לסיום תפילת ערבית. אהבתי בעיקר את הוויכוחים שנמשכו לאחר התפילה שאולי לא עלו בקנה אחד עם קדושת היום אך בהחלט זרקו קצת שמן בעצמותיו היבשות של המניין. עברו השנים ודרשנים כרב ברויאר טרם פגשתי, אולם שיטוטי בבתי הכנסת מצליחים לזמן לי מעת לעת גם מפגש עם דרשנים העושים את מלאכתם נאמנה.
בעת שמיעת הדרשות אני אוהב בעיקר להתחקות אחר השורשים האינטלקטואלים מהם מצמיח הדרשן את דרשותיו, ולבחון האם דבריו מותאמים לקהל השומעים או שהוא באספקלריה מאירה והם במדמנה. השנה נוכחתי בדרשה של רב משכיל שנשא את דבריו בפני קהל שרובו מורכב  מיוצאי ארצות דוברי אנגלית שעלו ארצה בעשרים השנים האחרונות. בדרשתו הוא עסק בטיבו של  קורבנות השעירים המוקרבים בבית המקדש. במוקד דבריו ניצבה השאלה, מה טיבו של קורבן השעיר המוזכר שוב ושוב  הן בעבודת יום הכיפורים והן בקרבנות ראש חודש והמועדים? לשמחתי הרב לא פנה לציטוט נרחב של דיני קרבנות אלא דווקא פנה לעניין הרוחני העומד מאחורי עבודת הקרבנות. בכך הוא יצר מעין גשר המאפשר לקהל להתחבר לעבודת הקרבנות ולראות את המהות שמאחורי הפרקטיקה שחלפה לפני אלפי שנים. באמצעות ציטוט מהגרי"ד סולוביצ'ק (האהוב על הרב וממנו הוא מרבה לצטט בדרשותיו שאותן שמעתי גם בשנים עברו) הוא הצליח לבנות מעין גזרה שווה בה משום שהנשמה נמשלה לבית מקדש כך קרבן השעיר מכפר למעשה לא על טומאות המקדש אלא על טומאות האדם. זהו מהלך דרשני קלאסי בו הדרשן לוקח מבנה הלכתי ומנכיח אותו בהווה באמצעות הבאת מקור נוסף שמשנה את ההקשר המקורי ובכך נבנית מערכת מושגית חדשה הרלוונטית לזמן ולמרחב בו נתונים קהל השומעים.
עצמתה של החוויה הדרשנית הובילה לכך שלאורך הדורות ביקשו דרשנים ומתפללים כאחד לקבץ את הדרשות לקונטרסים ולהפיצם ברבים. כך זכינו שאלפי דרשות מקהילות שונות הועלו על הכתב ונשמרו לדורות. בתחילה כמעין נספחים לספרים אחרים כדוגמת ספרי שו"ת ופרשנות אליהם הוצמדו דרשות של המחבר. אולם לאורך השנים עם התחזקותה של הסוגה כסוגה ספרותית עצמאית החלו לראות אור ספרי הדרשנות כספרים העומדים בזכות עצמם.  כמובן שאין דומה פרי טרי לפרי משומר ושתהליכי העיבוד גורמים לכך שחלק מההיבטים הויטאלים נעלמים (שפת  גוף, תגובות הקהל, דוגמאות מחיי היום יום וכו') אך עדיין שונה הדרשה הכתובה מכל חיבור תורני אחר בכך שהיא מייצרת מפגשים מרתקים בין הטקסטים לבין הזמן והמרחב בהם היא נאמרה.
לצערי הספרות הדרשנית נחשבה במשך שנים לספרות עממית שאינה ראויה להתייחסות רצינית ועל כן בעוד שספרי הגות ופרשנות זכו לעיסוק אינטנסיבי במחקר הספרות הדרשנית נדחקה לקרן זווית. הודות למחקריו פורצי הדרך של מרק ספרשטיין החלו להיסלל נתיבים מחקרים באדמה טרשית זו. לפני כשבע שנים כאשר  כתבתי את עבודת התיזה שלי על רבי משה מפיזענץ  מחבר הספר, דרש משה,  חשתי שאני צועד בנתיבים מחקרים שרק מופו באופן כללי על ידי ספרשטיין בספרו המונומנטאלי, (Yale, 1989)  Jewish  Preaching  ויעקב אלבוים בספרו "פתיחות והסתגרות" (מאגנס, 1990) , אך טרם נחקרו לעומק. על אף שעזבתי את העיסוק המחקרי מאז ועד היום נשארה לי חיבה יתרה לספרות זו ועל כן בכל פעם שאני מזדמן לבתי כנסת אני תר אחר קונטרסי הדרשות, המהווים עבורי כר מרעה אינטלקטואלי מרתק.
השנה במהלך  הימים הנוראים נתקלתי בשני קונטרסי דרשות המדגישים את ייחודה של  סוגה ספרותית זו.  משום שלא יכולתי לתעד את הספרים הללו נשארתי עם רשמיהם ללא מראי מקום מדויקים. הספר הראשון כלל דרשות התחזקות לימים הנוראים יצא לאור ככל הנראה על ידי חסידות חב"ד. בעיקר אהבתי את החדירה של מתודות מתחום האימון האישי הפופולרי בימנו לתחום הפרקטיקה הדתית. הכותב מציע לקהל חסידיו לכתוב יעדים  רוחניים לשנה החדשה, ולשומרם במקום הניתן לעיון. כמו כן הוא מרבה בשיטות לחיזוק מוטיבציה פנימית הנצרכת לעמוד אל מול אתגרי השעה. בעיקר התחברתי לעיסוק בשאלת האותנטיות המעסיקה את העוסק בפעילות רוחנית. האם אכן הוא מונח במקום המיועד לו? ואולי כל זה איננו אלא מראה תעתועים?
השילוב בין תורות חסידיות מוכרות ושפה יחסית פשוטה מאפשרים לקורא להתחבר ולהבין את הדברים בצורה מאוד נגישה. רגישות זו חיפתה  על רדידות תאולוגית ושימוש מועט במקורות, שניתן לשער שקהל שהללו נובעים מהקהל אליו יודעו הדרשות שככל הנראה אינו  נמנה עם ציבור הלמדנים. על מנת להוסיף לחלוחית אותנטית דברי הדרשן נשמרו כהוויתם ועל כן במהלך הכתיבה מופיעים משלבים לשונים הייחודים לדיבור בעל פה, כגון חזרה על פסוק מספר פעמים או קריאות והדגשות של המסר המרכזי בשפת השומעים, אידיש.  
ספר הדרוש השני שפגשתי דווקא ביום הכיפורים נקרא, ילקוט משה, והוא הודפס כחלק מספר רחב יריעה המביא  חידושים ודברי צדיקים ליום הכיפורים. ואינני יודע מיהו הרב שדרשתו שנישאה ביום הכיפורים תש"ד (1944) לוקטה לחיבור.  הדרשה נאמרה בבית כנסת הרחק מאזורי הקרבות עת הפורענות פוקדת את קהילות אירופה ללא אבחנה.  ניתן רק לשער את התחושה הקשה של ציבור המתפללים ואת הרהוריהם השונים בדבר תועלת מעשיהם ביום זה. האתגר שאל מולו ניצב הדרשן הנו עצום ועל כן קשה לשפוט את דבריו. כמקובל הוא פונה אל עבר צידוק הדין וראיית עם ישראל כגוף אורגני אחד בו כלל האברים משלמים על חטאים של חלק מהאיברים (טיעונים תאולוגים מקובלים בשעת משבר). לאורך הקריאה ממש חשים את אי הנוחות של הדרשן מטיעוניו שלו, ועל כן במחווה של ייאוש פונה  הדרשן לקהל המתפלל. וקורא להם להתחזק בתפילותיהם לא על מנת  לעצור את  השמד, אלא לכך  שהנטבחים באירופה יזכו לבוא לקבר ישראל. יש באמירה זו שיקוף לייאוש כה גדול לתימהון כה רב עד שהמילים נעתקות וכל שנותר הוא הזעזוע שבוודאי הרעיד את אמות הסיפין של בית הכנסת הו נאמרה הדרשה.  
הנחתי את הספר מידי וחשבתי לעצמי איך במצוץ זמן היסטורי (71 שנה מיום נשיאת הדרשה) המציאות היהודית השתנתה לבלי הכר. אפשר לזעוק על מחירי הגז ועל מצבו המדורדר של מעמד הביניים, אך לא ניתן לפספס את ההכרה בכברת הדרך אותה עברנו מכמיהה לקבורה בקבר ישראל לתקומת ישראל. שנה טובה!


תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

סובורה-סדרת הפשע שמגלה את רומא מחדש

בחודשים האחרונים איטליה עולה לכותרות בהקשרים פחות מחמיאים. התפשטותה של המגיפה באזוריה הצפוניים והגידול המתמיד במספר המתים שחוצה כבר את רף 20,000   צובעים את ארץ המגף בצבעים קודרים. קשה להיזכר שעד לפני כמה חודשים איטליה הייתה שם נרדף לאופנה, למטבח עשיר ומפנק, אתרי תיירות מסקרנים וחדוות קרנבלים. רגע לפני שהדכדוך דוחק מחשבות חיוביות   דרמת הפשע בת שתי העונות שעלתה ב-2017 לנטפליקס, סובורה (Suburra Blod on Rome) , מחזירה את איטליה המוכרת והאהובה היישר לסלון. במרכזה של העלילה ניצבת יריבות בין ארגוני פשיעה מקומיים החפצים להקים נמל במבואותיה של רומא. אדמת המריבה שייכת למשפחות יריבות וגם לוותיקן, על מנת לצאת מהתסבוכת הדון המקומי, סמוראי, נאלץ לכרות בריתות להפעיל לחצים כשרים יותר ופחות על משפחות. כך בזה אחר זה מצטרפים לעלילה פוליטיקאים תאווי כוח, יזמי נדל"ן, סוחרי סמים, שוטרים ועברייני צווארון לבן. ככל שהפרקים מתקדמים כך מתגבהת לה ערמת הגופות הנזרקות בצידי הדרכים, אך המוות הפושה רק מעצים את הדרמה ואת תחושת הבהילות המעודדת לעבור מפרק לפרק. סובורה , היא לא רק סדרה קצבית המתארת

סדרות אוסטרליות מומלצות לצפייה מרתונית בנטפליקס

האם אוסטרליה הופכת למעצמה של יצירה טלוויזיונית? אילו סדרות אוסטרליות כדאי לראות בנטפליקס עם בואו של הקיץ? ואיך הכל קשור לגלי הפליטים המתדפקים על דלתותיה של היבשת הרחוקה עד לפני שהגיע עידן הצפייה הישירה, עבורי אוסטרליה הייתה אוסף של דימויים: מושבת עונשין, קנגרו ודובי קאולה. בקיצור לא הרבה, אבל לשמחתי לפעמים עולמות נפתחים בהזדמנויות בלתי צפויות כמו רשימת הצפייה המומלצת ההולכת ומתגבשת לאחר שהאלגוריתם של נטפליקס למד להכיר אותי ובכך שלח אותי לרצף של סדרות אוסטרליות שהובילו אותי לצפייה מרתונית שקיצרה לי את שעות השינה אך בהחלט העלו לי את הדופק.   מים עמוקים (2016, Deep Water ) בזו אחר זו מתגלות גופות של גברים בעיירת חוף מנומנמת באוסטרליה, צוות חוקרים פותח תיבת פנדורה הקושרת בין האירועים שלכאורה נראים לא קשורים. לצד חשיפתו של רוצח סדרתי   מסתתרות עוד אמיתות על קשרי השתיקה בקהילה, על משפחתה של החוקרת הראשית   ועל ההתנגשות המתמדת בין הפרטי לציבורי בהקשרים של מוסר, כבוד ומיניות. המנהל (2015, The Principal ) גלי ההגירה הפוקדים את אוסטרליה הובילו להתבססותן של קהילות מוסלמיות שמקורותי

סמויים לצפייה ישירה- שתי עונות שישאירו אתכם ערים שעות ארוכות

  סמויים- סדרת פשע אירופאית המציאות הישראלית לא מפסיקה להפתיע, ובתוך כל הכאוס הסובב הולך ומתחזק הרצון לבריחה,  אסקפיזם .  ערוצי הצפייה הישירה בהחלט מהווים אלטרנטיבה טובה לבריחה המיוחלת, אולם גם הם לא פעם נושאים איתם תחושות של מיצוי. תחושות אלו הקשו עלי  להתמיד ולראות את העונה השלישית של סובורה האיטלקית   לה המתנתי בסבלנות חודשים ארוכים. אך  כמאמר הצדיק, אין ייאוש בעולם כלל! ולשמחתי בו בעת שסובורה הלוקחת את הצופים לנבכיה של רומא מוכת הפשע, הגיעה למסכי ארץ הקודש העונה השנייה של הסדרה הבלגית המשובחת, סמויים (Undercover).  העונה השנייה של סמויים, מתכתבת עם העונה הראשונה ולכן אם טרם צפיתם בעונה הראשונה. תעצרו את הקריאה תשלימו חסכים ותחזרו בעוד 10 פרקים (עשר שעות צפייה ואתם אחרי זה) ותבואו לכאן מבושלים ומוכנים. לאלו ממכם שכבר גמעו מהקוקטייל הבלגי הטוב הזה, אספר בקצרה מה היה כי בכל זאת עברה שנה.  סמויים עונה ראשונה- בינות לכפר הנופש השלו רוחשים היצרים בוב סוכן סמוי במשטרה הפדרלית הבלגית נשלח יחד עם שוטרת הולנדית בשם קים די רוי להתחזות  לזוג היוצא לנופש בעיירה שלווה של נופש אירופאי מהוגן.  משי