רשומות

מציג פוסטים מתאריך דצמבר, 2015

אי שם אדם תר אחר זהותו

תמונה
אני מאמין ששאלות הנוגעות לזהות מלוות את האדם מיום עמידתו על דעתו ועד שבינתו מסתלקת ממנו והוא נשאר כקליפה של רקמות, עצמות ודם. החיפוש אחר הזהות איננו אחיד, פעמים הוא מתקיים בעצימות גבוה ופעמים בעצימות נמוכה אך כנשמת האדם הוא אינו נפסק לעולם, רק האופנים בהם הוא מתגלה משתנים בהתאם לנסיבות החיים. ישנם רגעים המוקדשים לחיפוש אינטנסיבי כדוגמת: טיול ארוך במזרח, שיחות נפש לתוך הלילה וכו'. בעוד שלפעמים השאלות הללו מודחקות ונתחבות לקרן זווית עד לכדי שכחה. ברגעים מעין אלו  לספרות  ישנו תפקיד מהותי בהסרת האבק  המחשבתי ובקידומם לקדמת הבנה של שאלות שנדחקו מפאת צוק העיתים לקרן זווית. ספרו האחרון של זוכה פרס הנובל לספרות, ג'.מ.קוטזי, ילדותו של ישו (עם עובד, 2015) שייך בהחלט לסוגה ספרותית זו. במרכזו של הספר ניצבות שתי דמויות, האחת מבוגרת והשנייה ילד זב חוטם. שתיהן מגיעות על סיפונה של ספינה ללא שם למדינה בלתי מוגדרת שתושביה מדברים זה עם זה בספרדית. עם הגעתם השניים מקבלים מהרשויות תעודות הנושאות שמות חדשים וכך שני הזרים הופכים לסימון ודוד. בעיר החדשה  נצרכים השניים לעבור  בינות לשיכונים, רציפי נמל…

איך כותבים טלנובלה זולה בשוודית?

תמונה
הנערה ברשת העכביש, דיוויד לגרקרנץ, תרגמה משוודית: רות שפירא, מודן, 2015, 465 עמ' המעבר לטלוויזיה רב-ערוצית אי שם בסוף שנות התשעים של המאה העשרים שינה את אופני צריכת התרבות של מאות אלפי בתי אב בישראל.  סדרות סבון כ"קרוב רחוק" האוסטרלית ו"היפים והאמיצים"  האמריקאית ששלטו בז'אנר באמצעות הערוץ השני  הפסיקו להיות חריגות בנוף שבין שתיים לארבע ואת מקומן תפסו עשרות אופרות סבון שחצו את האוקיאנוס האטלנטי וכך אולפני בדרום אמריקה הגיחו בסלונים המנומנמים של העיר גבעתיים.  מפנה תרבותי זה הגיע לשיאו עם עלייתו לאוויר של, ערוץ ויוה, שזכה  להצלחה כאשר  ילדות  רכות וזקנות בלות פייטו ברגשנות משתפכת מילים בספרדית. בהדרגה התרגלנו לערוץ המאופיין בגיבורים מושכי עין ובעודף רגשנות ומופרכות עלילתית המובילות  את  גיבוריו  לאינספור דרמות הזויות הנמתחות על פני מאות פרקים. שונאים בדם התגלו כאחים שהופרדו בלידתם, אימהות נאמנות התגלו בפרק 5,000 כנשים בוגדניות החורשות מזימות ועוד כהנה וכהנה. המופרכות הצליחה למתוח את העלילה האוורירית על פני שנים ארוכות של צפייה מתמשכת, שללא ספק האריכה את חייהן…