דילוג לתוכן הראשי

אי שם אדם תר אחר זהותו


אני מאמין ששאלות הנוגעות לזהות מלוות את האדם מיום עמידתו על דעתו ועד שבינתו מסתלקת ממנו והוא נשאר כקליפה של רקמות, עצמות ודם. החיפוש אחר הזהות איננו אחיד, פעמים הוא מתקיים בעצימות גבוה ופעמים בעצימות נמוכה אך כנשמת האדם הוא אינו נפסק לעולם, רק האופנים בהם הוא מתגלה משתנים בהתאם לנסיבות החיים. ישנם רגעים המוקדשים לחיפוש אינטנסיבי כדוגמת: טיול ארוך במזרח, שיחות נפש לתוך הלילה וכו'. בעוד שלפעמים השאלות הללו מודחקות ונתחבות לקרן זווית עד לכדי שכחה. ברגעים מעין אלו  לספרות  ישנו תפקיד מהותי בהסרת האבק  המחשבתי ובקידומם לקדמת הבנה של שאלות שנדחקו מפאת צוק העיתים לקרן זווית. ספרו האחרון של זוכה פרס הנובל לספרות, ג'.מ.קוטזי, ילדותו של ישו (עם עובד, 2015) שייך בהחלט לסוגה ספרותית זו.
במרכזו של הספר ניצבות שתי דמויות, האחת מבוגרת והשנייה ילד זב חוטם. שתיהן מגיעות על סיפונה של ספינה ללא שם למדינה בלתי מוגדרת שתושביה מדברים זה עם זה בספרדית. עם הגעתם השניים מקבלים מהרשויות תעודות הנושאות שמות חדשים וכך שני הזרים הופכים לסימון ודוד. בעיר החדשה  נצרכים השניים לעבור  בינות לשיכונים, רציפי נמל, בית ספר, מרכזים קהילתיים ועוד מרחבים רבים המעלים שוב ושוב את השאלה העומדת בבסיסו של הספר, מהם הגורמים המעצבים את זהותו של האדם, והופכים אותו למי שהינו? מהם היסודות המהותיים ההופכים קבוצה של אנשים למשפחה? ועוד כהנה וכהנה שאלות הנסובות סביב הקשר שבין הסובייקט לזהותו.
שאלות אלו נידונות בעיקר באמצעות השיחות הרבות שמנהל סימון עם סביבתו, כפילוסוף היווני, סוקרטקס,  סימון מנהל בכל מקום ובכל עת שורה ארוכה של דיאלוגים שתכליתם לעורר בשומעים מחשבות ותהיות על האמונות העומדות בבסיס חייהם. פעמים שאלותיו המרובות מעוררות אי נחת או רוגז אך על פי רוב השומעים מצטרפים לשיח ומנסים לתור יחד עמו  אחר זהותם. כך דנים סימון וחבריו על מושגים כדוגמת: חברות, ערך העבודה, משפחה, ועוד כהנה וכהנה נושאים הנמצאים בלב ליבה של ההוויה האנושית. קוטזי אינו  מאמץ רק את המתודה הסוקרטית אלא הוא מסתייע גם בדיונים מבית מדרשו של הפילוסוף הידוע, אריסטו, הדן במהותו של הסובב ובהפרדה שבין מהותם של העצמים  לבין פרדיקטים כצבע, גודל וכו' המתווספים אל העצמים אך איננם משנים  ממהותם.הדיון במהותו של הסובב מהווה למעשה דיון משלים לשאלת האדם החי בעולם ומגדיר באמצעות הסובב אותו את זהותו שלו. 
כחובב פילוסופיה מצאתי בדיאלוגים הרבים המרכיבים את הספר עניין אולם כחובב ספרות הרגשתי שהעלילה מהווה פעמים רבות אך תירוץ במעבר מדיאלוג אחד למשנהו. ועל כן העלילה אינה סוחפת או מלווה בשיאים עלילתיים. באופן כתיבה זה מצטרף החיבור למסורת כתיבה דיאלוגית שהייתה מצויה ברנסאנס האיטלקי, הוקפאה ושבה במלוא הדרה לספרות של ראשית המאה ה-20, מסורת זו רואה את היצירה הספרותית כפלטפורמה לדיון פילוסופי (לדוגמא: כתיבתו של הרצל כפי שבאה לידי ביטוי בספרו אלטנוילד או משה הס בספרו רומי וירושלים). אולם בשונה ממסורות ספרותיות אלו שהונעו על ידי אידיאולוגיה ברורה, כתיבתו של קוטזי אינה מכוונת לפעולה מסוימת אלא היא משאירה את הקורא בשלב השאלות המנקרות ללא רחם מבלי לקבל תשובה ברורה ומובחנת עימה בה המחבר מבעוד מועד. היעדרותה של תשובה מן המוכן מהווה את אחת מנקודות העוצמה של החיבור שאינו נופל למלכודת קלישאתית אלא הוא שומר על ייחודו כחיבור המעורר לשאלות אך לא בהכרח כמציב תשובות. 
כבספריו הקודמים (חרפה-1999,עלומים-2004) שגם הם דנים בזהויות במשבר גם בספרו הנוכחי קוטזי אינו מציע לקוראיו דרך קיצור, הגיבורים אינם מוצאים תשובות לשאלות המטרידות את מנוחתם, אלא לכל היותר מספקים זוויות ראיה חדשות דרכם ניתן לבחון את השאלות ולהגיע באמצעותן לתובנות. פעמים התובנות העולות הינן מרתקות ומאירות עיניים ופעמים בנליות ומייגעות. בין כך ובין כך החיפוש אחר מענה מהווה את הציר המרכזי שסביבו נע הרצף העלילתי  בו הגיבורים מחפשים אחר מזור למצוקות גופותיהם ונפשותיהם.
לסיכום ספרו של קוטזי, ילדותו של  ישו, אינו קל לקריאה ועל כן יש צורך לצרוך אותו במנות מדודות, המאפשרות להרהר בשאלות היסוד העולות בו מבלי להתייגע יתר על המידה. זהו איננו ספר לטיסות, לשפת בריכה  או ללילות בחדרי בקרה ופיקוד. יחד עם זאת הוא יכול להיות חבר נאמן מעורר למחשבה בדקות שבין הכניסה למיטה לבין הרגע הקסום בו התנומה נופלת ומשכיחה ולו לכמה שעות את החיפוש המתמיד אחר משמעות.
ג'.מ. קוטזי, ילדותו של ישו, תרגם מאנגלית אברהם יבין, עם עובד, 2015, 320 עמ'

נ.ב-לא  הבנתי מה הקשר בין העלילה לבין השם, ילדותו של ישו בין הפותרים נכונה יוגרלו פרסים יקרי ערך. 


תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

סובורה-סדרת הפשע שמגלה את רומא מחדש

בחודשים האחרונים איטליה עולה לכותרות בהקשרים פחות מחמיאים. התפשטותה של המגיפה באזוריה הצפוניים והגידול המתמיד במספר המתים שחוצה כבר את רף 20,000   צובעים את ארץ המגף בצבעים קודרים. קשה להיזכר שעד לפני כמה חודשים איטליה הייתה שם נרדף לאופנה, למטבח עשיר ומפנק, אתרי תיירות מסקרנים וחדוות קרנבלים. רגע לפני שהדכדוך דוחק מחשבות חיוביות   דרמת הפשע בת שתי העונות שעלתה ב-2017 לנטפליקס, סובורה (Suburra Blod on Rome) , מחזירה את איטליה המוכרת והאהובה היישר לסלון. במרכזה של העלילה ניצבת יריבות בין ארגוני פשיעה מקומיים החפצים להקים נמל במבואותיה של רומא. אדמת המריבה שייכת למשפחות יריבות וגם לוותיקן, על מנת לצאת מהתסבוכת הדון המקומי, סמוראי, נאלץ לכרות בריתות להפעיל לחצים כשרים יותר ופחות על משפחות. כך בזה אחר זה מצטרפים לעלילה פוליטיקאים תאווי כוח, יזמי נדל"ן, סוחרי סמים, שוטרים ועברייני צווארון לבן. ככל שהפרקים מתקדמים כך מתגבהת לה ערמת הגופות הנזרקות בצידי הדרכים, אך המוות הפושה רק מעצים את הדרמה ואת תחושת הבהילות המעודדת לעבור מפרק לפרק. סובורה , היא לא רק סדרה קצבית המתארת

סדרות אוסטרליות מומלצות לצפייה מרתונית בנטפליקס

האם אוסטרליה הופכת למעצמה של יצירה טלוויזיונית? אילו סדרות אוסטרליות כדאי לראות בנטפליקס עם בואו של הקיץ? ואיך הכל קשור לגלי הפליטים המתדפקים על דלתותיה של היבשת הרחוקה עד לפני שהגיע עידן הצפייה הישירה, עבורי אוסטרליה הייתה אוסף של דימויים: מושבת עונשין, קנגרו ודובי קאולה. בקיצור לא הרבה, אבל לשמחתי לפעמים עולמות נפתחים בהזדמנויות בלתי צפויות כמו רשימת הצפייה המומלצת ההולכת ומתגבשת לאחר שהאלגוריתם של נטפליקס למד להכיר אותי ובכך שלח אותי לרצף של סדרות אוסטרליות שהובילו אותי לצפייה מרתונית שקיצרה לי את שעות השינה אך בהחלט העלו לי את הדופק.   מים עמוקים (2016, Deep Water ) בזו אחר זו מתגלות גופות של גברים בעיירת חוף מנומנמת באוסטרליה, צוות חוקרים פותח תיבת פנדורה הקושרת בין האירועים שלכאורה נראים לא קשורים. לצד חשיפתו של רוצח סדרתי   מסתתרות עוד אמיתות על קשרי השתיקה בקהילה, על משפחתה של החוקרת הראשית   ועל ההתנגשות המתמדת בין הפרטי לציבורי בהקשרים של מוסר, כבוד ומיניות. המנהל (2015, The Principal ) גלי ההגירה הפוקדים את אוסטרליה הובילו להתבססותן של קהילות מוסלמיות שמקורותי

סמויים לצפייה ישירה- שתי עונות שישאירו אתכם ערים שעות ארוכות

  סמויים- סדרת פשע אירופאית המציאות הישראלית לא מפסיקה להפתיע, ובתוך כל הכאוס הסובב הולך ומתחזק הרצון לבריחה,  אסקפיזם .  ערוצי הצפייה הישירה בהחלט מהווים אלטרנטיבה טובה לבריחה המיוחלת, אולם גם הם לא פעם נושאים איתם תחושות של מיצוי. תחושות אלו הקשו עלי  להתמיד ולראות את העונה השלישית של סובורה האיטלקית   לה המתנתי בסבלנות חודשים ארוכים. אך  כמאמר הצדיק, אין ייאוש בעולם כלל! ולשמחתי בו בעת שסובורה הלוקחת את הצופים לנבכיה של רומא מוכת הפשע, הגיעה למסכי ארץ הקודש העונה השנייה של הסדרה הבלגית המשובחת, סמויים (Undercover).  העונה השנייה של סמויים, מתכתבת עם העונה הראשונה ולכן אם טרם צפיתם בעונה הראשונה. תעצרו את הקריאה תשלימו חסכים ותחזרו בעוד 10 פרקים (עשר שעות צפייה ואתם אחרי זה) ותבואו לכאן מבושלים ומוכנים. לאלו ממכם שכבר גמעו מהקוקטייל הבלגי הטוב הזה, אספר בקצרה מה היה כי בכל זאת עברה שנה.  סמויים עונה ראשונה- בינות לכפר הנופש השלו רוחשים היצרים בוב סוכן סמוי במשטרה הפדרלית הבלגית נשלח יחד עם שוטרת הולנדית בשם קים די רוי להתחזות  לזוג היוצא לנופש בעיירה שלווה של נופש אירופאי מהוגן.  משי