דרמה בכביש 57 מערב

בקיץ 2006 בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה, כאשר צפון הארץ טווח בטילי החיזבאללה ואוגדות צה"ל התבוססו בכפרי דרום לבנון, גויסתי גם אני אך בשונה מחברי שחצו את קו הגבול נשארתי בשטחי הכינוס העורפיים וכך בעודם צועדים לתוככי הכפרים הלבנונים ומחפשים בנרות אויב שניתן להתמודד עמו בקרב הכרעה, אני ביצעתי אי אלו משימות עורפיות אך זמני עמד לרשותי וכך בין אזעקה לאזעקה התחלנו אני וזוגתי לחפש מגורים משותפים בעיירת החוף הצפונית נתניה. לאחר אותו קיץ עברנו לגור במרכזה של העיר בין אינספור בתי קפה בסגנון צרפתי ושירותי הכרויות בשפה הרוסית. נתניה של 2006 הייתה עיר שבה בשעות הליל  הפשע משתולל ברחובות (היינו עדי שמיעה לחיסול חשבונות שהתרחש ממש בחצר ביתנו) אך בשעות בוקר נוחתת עליה שלווה ייחודית המאופיינת בעשרות גמלאים השותים בנחת אספרסו טרי ונהנים מקרואסון חמאה מהביל בעודם צופים ללא דאגות במזרקה שבמרכז הכיכר. על אף שחלף לו כמעט עשור עדיין יש לי פינה חמה לחוף הים, לבתי הקפה, למאפיות, לשוק הססגוני וכמובן לטיילת שניתן ללכת בה שעות על גבי שעות מבלי לשבוע מהמראות וממליחות הים. למרות הפסיפס האנושי המרתק, הנופים והמזיגה התרבותית בין מערב למזרח לא זכתה נתניה (עד כמה שידוע לי) להתייחסות ספרותית של ממש.

אולם תמונה זו החלה להשתנות הודות לספרה החדש של רונית רפ, גבולות (עם עובד, 2015) שחלק ניכר מעלילותיו  מתרחשות בין רחובותיה של העיר. במרכזו של הספר ניצבים הילה ומיכאל,  זוג בשנות הארבעים, הניצבים  אל מול משבר אמצע החיים. הילה המתפרנסת מעיצוב גרפי מחליטה לשוב לתחביב ישן ולהירשם לסדנת אומן בציור, העיסוק המחודש באומנות והמפגש עם חברי הקבוצה פותחים בפניה אפיקי חשיבה חדשים, ואט אט היא מגלה את עצמה וכבלי החברה מושלים מעליה. בעלה מיכאל אינו עוקב אחר השינויים המתחוללים בה וכאשר הוא מתעורר השניים עוברים את נקודת האל-חזור. התהפוכות בקשר הזוגי ובעולמם האישי פותחים בפני הקורא צוהר לפרקי חיים מהעבר: ילדותו של מיכאל כבן למהגרים שעלו מצרפת, קשריה של הילה לאימה ועוד שלל חוויות שאספו השניים במהלך שנות חייהם. הקשרים שטווה רפ בין העבר להווה ובין הווה לכמיהות הלב בעתיד יוצרות מארג ייחודי וססגוני, אשר  הופך את הקריאה לחוויה  מעניינת של גילוי.

כתיבתה של רפ, קולחת ולא ניתן לשער שזהו ספרה הראשון שרואה אור בבתי הדפוס. הדמויות המרתקות מצליחות להפיך חיים בשגרת היום יום וכך בין תריסי הפלסטיק הבנאליים מתחוללת לה דרמה של ממש הכוללת: מפגשי דורות, יחסים בין בני זוג, אהבות ישנות וכמיהות כמוסות.  במהלך הקריאה התחברתי לדמויות עד שהרגשתי תחושה של החמצה כאשר הספר הגיעה לסיומו, רציתי שקווי העלילה שנשארו פרומים ייקשרו לכדי מארג מובחן. לדעתי, היה  ראוי לו הורחב הספר בעוד כ-200 עמודים נוספים שימשיכו לבנות את העלילה לכדי קומה נוספת המושתת על היסודות האיתנים שהציבה המחברת לאורך הספר.

כפי שציינתי זהו ספרה הראשון של המחברת  ואני מקווה שבמהרה נראה עוד מיצירותיה בחנויות הספרים בכך היא תצטרף לסופרות מעולות כיעל הדיה ומירי רוגובסקי שהשפעות כתיבתן ניכרות בספר אך מקבלות בו פרשנות עצמאית ומרעננת. בקיצור, זהו ספר שכתוב נהדר ושניתן לקרוא בו בשקיקה למרות התכנים הקשים הטמונים בין  דפיו.