צרות צרורות במרחב השמי


היסטוריונים אוהבים לחפש אירועים בציר הזמן שניתן להגדירם כנקודות תפנית על ציר הזמן. ישנם תאריכים שהפכו לסמלים מוכרים כדוגמת 1492, 1939, 1520 ועוד כהנה וכנה. ברור שכל ניסיון למצב אירוע היסטורי בודד כנקודה ארכימדית מהווה הפשטה של תהליכים מורכבים שקשה להכניסם לסד הזמן. יחד עם זאת עיגונם של תאריכים כנקודות משען מאפשרת ולו במעט להבין את הסובב ולהכניס קצת סדר באינ-סוף פרטים שמהם ההיסטוריון תווה נרטיב קוהרנטי של סיבות ותוצאות. האירועים הפוקדים את המזרח התיכון בשני העשורים האחרונים מקשים מאוד על סימונן של נקודות תפנית מעין אלו, משום שאירוע רודף אירוע וקצב השינויים הוא כה מהיר עד שאינך מסיים לנתח אירוע אחד והשני כבר מגיח במלוא עוצמתו. במהירות שיא ספרים ומאמרים שנכתבו אך לפני שנים מעטות הופכים ללא רלוונטים והסבריהם נמוגים בעשן משום שכוחות חדשים הגיחו לבימת ההיסטוריה ושינו את הלך ההתרחשויות מהקצה אל הקצה.
על מנת לעשות סדר בבלגן אני תר לאחרונה אחר ספרים שמתארים את ההתרחשויות הנגלות לנגד עיננו, מתוך פרספקטיבה היסטורית וחברתית הבוחנת שינויים ארוכי טווח. כל זאת בשפה נגישה ולא מחקרית מדי, כך הגעתי לספרו של  העיתונאי ריצ'רד אנגל,  And Then All Hell Broke Loose: Two Decades in the Middle East. הספר מסכם שני עשורים של דיווחים עיתונאיים מזירות שונות במזרח התיכון, תוך שהוא מאפשר לקורא שאינו מומחה לקבל פרספקטיבה רחבה על ההתרחשויות אליהם אנו נחשפים במהדורות החדשות.
 אנגל הגיע למזרח התיכון ככתב צעיר בשנת 1996 ומאז הוא מסקר בהרחבה עבור רשתות טלוויזיה שונות את זירות הלחימה הפרוסות מבנגזי ועד בגדד.  בשנים אלו חמק הכתב מהפפצות, מוכנות תופת, צלפים וחטיפות. דבקותו בשליחותו העיתונאית הובילה לכך שבמרצות השנים אסף אנגל לאמתחתו סיקורים בלעדיים שהקנו לו שם דבר בעולם התקשורת הבינלאומית. מלבד האמביציוני תקופתו של אנגל הייתה רצופה בתהפוכות כדוגמת:  ההתקוממות הפלסטינית, מלחמת לבנון, הפלישה האמריקאית לעירק, האביב הערבי, נפילת כוחות השלטון בתוניסיה, לוב עירק וסוריה, עליית כוחם של ארגונים איסלמיסטים קיצוניים ולסיום גלי הגירה המדפקים על שערי אירופה.  בספרו המסכם את שני העשורים האחרונים לוקח אנג'ל את הקורא לזירות השונות  תוך שהוא משלב בצורה מעניינת בין חוויותיו האישיות לבין ההתרחשויות הפוליטיות אותן הוא סיקר. ניסיונו ארוך השנים מאפשר לו לפרש את המציאות הכאוטית בצורה רחבה ולארוג סיפור מעניין הפותח לקוראים צוהר להבנתה של המציאות הנרקמת לנגד עיניהם.
התיזה המרכזית המוצגת לאורכו של הספר גורסת, שהפלישה האמריקאית לעירק בשנת 2003 והרחבת הפערים הכלכליים בתוך מדינות ערב, הובילו את מדינות המזרח התיכון לסחרור שגרם לנפילתם של מנהיגים  ששלטו בהן ביד ברזל בעשורים האחרונים (סדאם חוסיין בעירק, מועמר קדאפי בלוב, משפחת אסאד בסוריה ומובארק במצרים).  נפילת המשטרים שביססו את עצמם על נרטיבים לאומיים מחד ודיכוי מאידך, פתחה את הפתח לעליית קרנם של נרטיבים חדשים שעד כה הושתקו על ידי  השיח ההגמוני ששרר במדינות השונות. המפגש בין הנרטיבים החדשים לישנים מוביל למרחץ דמים בו מתבוססים  השיעים אל מול סונים בעירק,  האחים המוסלמים אל מול הצבא במצרים, והפלגים השונים בסוריה ובלוב. מאבקים אלו לא פרצו יש מעין ושורשיהם נעוצים בהיסטוריה חברתית מורכבת ובזיכרונות קולקטיבים שנמתחים על פני מאות בשנים, אולם הנסיבות ההיסטוריות הייחודיות המתרחשות בשני העשורים האחרונים מאפשרים להם לצוץ מתחת לפני השטח ולעצב את המציאות באופנים חדשים.  
לשיטתו של אנגל, מלבד התהליכים הפנימיים התערבותה של ארה"ב בשני העשורים האחרונים, הובילה להאצת תהליכי הפירוק ולעליית כוחם של גורמי שוליים שנדחקו למרכז הזירה הפוליטית. לדידו שני אירועים מרכזים עיצב את עלייתם של הגורמים הרדיקלים בעולם המוסלמי. האחד, הפלישה לעירק ב-2003 שהונעה מתוך רצון לשנות את חוקי המשחק האזוריים בכוח הזרוע,. השנייה הינה המדיניות המגומגמת של אובמה במשך 14 שנים  אשר הפנתה עורף לבעלי ברית וותיקים ופתחה פתח לכוחות מיליטנטים לפעול תחת מטריה בינלאומית. אנגל גורס שתיבת הפנדורה שפתחו האמריקאים נפתה בשוגג מבלי לבחון לעומק את תגובות השרשרת שיכולות להתרחש בעקבות יישומה של מדיניות מעין זו.
הספר מציג תמונה קודרת בה המזרח התיכון הופך משנה לשנה למקום יותר מסוכן המהווה בית גידול לגורמים קיצוניים ההולכים ומתעצמים הודות לשילוב מרתק בין תסכול קולקטיבי לבין פלטפורמות טכנולוגיות כדוגמת פייסבוק, יו-טיוב וגורמי מדיה נוספים המאפשרות לרבבות מתוסכלים להתאחד ולפעול יחדיו לקידום מטרותיהם. כך נוצר מן העבר האחד  התקשרויות בין ג'יהדיסטים מרחבי העולם המגיעים יחדיו לזירות הקרב בעירק וסוריה לטובת מאבק בכופרים והקמתה של החליפ'ות המוסלמית מחורבותיה. ולעומת זאת מפגש בין רבבות צעירים הפוקדים את כיכר תחריר מתוך מטרה לעורר את השלטון לרפורמות שיגשרו בין מדינתם הנחשלת למערב השבע. אמצעי התקשורת לא יצרו את המהפכות אלא הן האיצו אותן והפכו אותם מרעיונות הפזורים בקרב רבבות לכוח הפועל במציאות ומשנה אותה מהקצה אל הקצה.  
כתיבתו הקולחת, והמעבר מזירת התרחשות אחת לשנייה הופכת את הקריאה בספר לחוויה תזזיתית ומרתקת ברחבי המזרח התיכון. בעיקר אהבתי את הפרקים הסוקרים את עליית ארגון המדינה האיסלמית. בפרקים אלו מצליח אנגל לשלב בין הסברת תהליכים מאקרו פוליטיים לבין  הצגת  הממד האנושי המתאר ביד רגישה את האנשים  המשרתים ופועלים למימושו של האיסלם הרדיקאלי. השילוב בין ניתוחי מאקרו לסריקה ברמת המיקרו אפשר לי בעת הקריאה להריח את דירות המסתור המעושנות מחד ולראות תהליכי מאקרו של יחסים בין לאומיים מאידך, זהו שילוב נדיר ויוצא דופן שמצביע לדעתי על נקודת החוזק המרכזית של הספר.
הפסמיזם העוטף את סופו של הספר מצביע בראש ובראשונה על היעדרותה של מנהיגות בטוחה ובעלת חזון שיכולה להוביל שינוי במדינות בהן התחוללו התמורות האחרונות. הוואקום שנוצר דווקא מאפשר לגורמים קיצוניים בעלי מסרים קליטים ויכולות ארגון טובה להתעצם ולסכן את המרחב. לסיכום אני חושב אל לנו להישאב לפסמיזם מעין זה אלא  עלינו לחתור להבנת המרחב בו אנו חיים ולמצוא את הדרך ליצירתם של ערוצי הידברות  עם גורמים מתונים עימם ניתן למצוא שותפות אינטרסים שתאפשר לנו כישראלים יציבות מסוימת בפתחו של הרב הגעש בו אנו יושבים.


תגובות

רשומות פופולריות

זבובי סתיו- אירן נמירובסקי

האומץ להכיר במוגבלותו של מושג הניצחון

המסע של הרולד פריי מסע זהותי המסתיים במקדולנדס

מיכאל בר זוהר, מזימה-סיפור המרגל היהודי של היטלר

קובי אוז, משה חוואטו והעורב, קשת 1996

שרון קריץ', שני ירחים, ידיעות אחרונות 2001

בודד בדמשק- חייו ומותו של המרגל הישראלי אלי כהן, שמואל שגב, כתר 2012