דילוג לתוכן הראשי

החתונות שלהם הסיפור שלנו


שנים נמנעתי מלשוב לספרי פרוזה שכבר קראתי. שטף הספרים המציף את חנויות הספרים, מחזק בי תחושות של החמצה, עוד לא סיימתי לקצור את היבול והינה כבר המדפים עמוסים בסיפורת חדשה ורעננה.  לכן באופן עקבי נמנעתי מלשוב לספרים שכבר עברו מתחת לעיני הפקוחה, אולם משום שרבים מהם השאירו בי חותם כאשר אני  עובר בין המדפים ידי מלטפות אותם  כלטיפות של אהובים וותיקים שכבר עברו דרכים ארוכות יחדיו. למרות הכלל שגזרתי על עצמי שלא לטבוע בנוסטלגיה ולשוב לספרי העבר, כאשר הבחנתי בספר הביכורים של הסופרת, דורית רביניאן, הפרתי את דיברתי ולקחתי אותו בשתי ידיי. ספרה, החתונות שלנו (עם עובד,1999), שראה אור לפני כשני עשורים בהיותה בת 27 שנים בלבד מהווה לדעתי צומת דרכים בסיפורת העברית וזאת משני טעמים מרכזים.
 ראשית הוא מגולל את סיפורה של משפחה קשת יום הגרה בשיכוני גבעת אולגה, בני המשפחה אינם עסוקים בגדולות ונצורות. אלא חייהם הינו סיפור בראש ובראשונה של מהגרים המגיעים לישראל מפרס ומנסים להשתלב בחברה הסובבת, תוך הליכה על חבל דק בין שימור לשינוי. ניסיונותיהם להתאים את תרבותם, את שפתם ואת חלומותיהם למרחב התרבותי אליו הם הגיעו, נוחלים כישלונות מרובים. ההתנגשות אותה חווה דור ההורים מגיעה לשיאה דווקא בקרב ילדיהם התלויים בין שני העולמות, ומנסים כלהטוטנים לחצות את נהר הזהויות השוצף פעמים בהצלחה ופעמים בכישלון.
 רביניאן, אינה מתארת את בני המשפחה מעמדה מתנשאת או חיצונית אלא היא הולכת עימם עקב בצד אגודל, בחמלה רבה מטופפת עימם במועדוני הלילה של רמלה, בסמטאות שוק לוינסקי, בדירות השיכון הקטנות בגבעת אולגה  ובבתי הדירות של בת-ים. האותנטיות של הגיבורים נשמרת לכל אורכו של הרומן שמצליח לשמר שפה ותרבות באופן אמין, עד לכדי כך שברגעים רבים לאורך הקריאה הרגשתי כצופה בסרט המתבונן בגיבורים ובחייהם ולא כקורא הנחשף לחייהם דרך המילה הכתובה. כישרונה של רבניאן לטוות תמונה כה ויטאלית מהווה שיר הלל למלאכת הכתיבה. עד כמה שאני יודע הספר מהווה חלק מחיל החלוץ הספרותי שהביא לממסד הספרותי כתיבה המציגה את הפריפריה החברתית בגובה העיניים ובשפתה הייחודית, ללא תיקוני הגהה וניסוח. סנונית זו בישרה שורה של יצירות שראו אור בראשית שנות האלפיים  כגון: "שום גמדים לא יבואו" של שרה שילה  וספריו של דודי בוסי "אמא מתגעגעת למילים" ו"ירח  ירוק בוואדי" שהפכו את שפת השכונות והשיכונים לחלק מהקנון הספרותי הבונה את התרבות הישראלית.
שנית זהו רומן חושני ממדרגה ראשונה. דפיו עמוסי ניחוחות של מטבח פרסי משובח, קציצות, אורז תבשילי קדרה וקינוחים הממתיקים את דפיו והופכים את הקריאה למעין שיטוט במחוזות חושיים שבדרך כלל רדומים בשעת הקריאה. כאנקדוטה אני חייב לציין שבזכותו שיפרתי את יכולת הכנת האורז שלי בכמה רמות (משרים את האורז כשעה עד להסרתו של העמילן, לאחר מכן מרתיחים מים ואז כמו פסטה מבשלים את האורז, לאחר מכן מסננים את המים שנותרו והרי לכם מעדן שבו ניתן לשלוף את האורז אחד אחד, תענוג). התיאורים בספר כה משכנעים עד שממש יכולתי לחוש בנימי האף את ניחוחות התבשילים העולים מבעד למילים. לשמחתי הרבה, המחברת  שכללה את יכולותיה החושניות ובספרה האחרון, "גדר חיה" (עם עובד, 2014) שראה אור לאחר 15 שנות קפיאה יצירתית, היא הוסיפה לנדבך הקולינרי  גם ממד מוזיקלי שנותן פס קול אותנטי להתרחשויות, ולמעשה מחייה אותן אל מעבר למילה הכתובה בה הם צפונים (אני ממליץ לשמוע את היצירות המוזכרות  בזמן הקריאה, דבר שהטיל אותי לתוך ההתרחשות בכל רמ"ח אברי ושס"ה גידי).
לסיכום, יכולותיה האומנותיות של המחברת מונחות כבר ביצירותיה המוקדמות ולשמחת קוראיה הנאמנים בכל ספר היוצא מתחת ידיה היא משכללת את הכלים העומדים לרשותה ומעניקה לקוראיה חוויות קריאה רב חושית. אני חושב שכיום היא אחת מהסופרות המוכשרות שמאתגרות את מרחבי היצירה הישראלית, תוך שהיא מלהטטת בין משלבים, מערכים ספרותיים וחוויות רב חושיות. כל שנותר הוא לקוות שמעיינותיה לא ייבשו ושקברניטי התרבות הממוסדת ישכילו להנגישה לרבים ובכך לחבב עליהם את הספרות המהווה מדיום אומנותי השוזר יחדיו עבר והווה מתוך התבוננות מעמיקה. וכל זאת מתוך הענקת שעות של הנאה צרופה למהלכים בדרכיה. אם כך אלו החפצים בשילוב של הנאה רב חושית והרחבת אופקים מוזמנים לפנות ליצירתה המוקדמת של ולהינות מספרות טובה שנכתבת ממש כאן בין כפר-סבא לתל-אביב.

דורית רביניאן, החתונות שלנו, עם עובד, 1999, 264 עמ' 

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

סובורה-סדרת הפשע שמגלה את רומא מחדש

בחודשים האחרונים איטליה עולה לכותרות בהקשרים פחות מחמיאים. התפשטותה של המגיפה באזוריה הצפוניים והגידול המתמיד במספר המתים שחוצה כבר את רף 20,000   צובעים את ארץ המגף בצבעים קודרים. קשה להיזכר שעד לפני כמה חודשים איטליה הייתה שם נרדף לאופנה, למטבח עשיר ומפנק, אתרי תיירות מסקרנים וחדוות קרנבלים. רגע לפני שהדכדוך דוחק מחשבות חיוביות   דרמת הפשע בת שתי העונות שעלתה ב-2017 לנטפליקס, סובורה (Suburra Blod on Rome) , מחזירה את איטליה המוכרת והאהובה היישר לסלון. במרכזה של העלילה ניצבת יריבות בין ארגוני פשיעה מקומיים החפצים להקים נמל במבואותיה של רומא. אדמת המריבה שייכת למשפחות יריבות וגם לוותיקן, על מנת לצאת מהתסבוכת הדון המקומי, סמוראי, נאלץ לכרות בריתות להפעיל לחצים כשרים יותר ופחות על משפחות. כך בזה אחר זה מצטרפים לעלילה פוליטיקאים תאווי כוח, יזמי נדל"ן, סוחרי סמים, שוטרים ועברייני צווארון לבן. ככל שהפרקים מתקדמים כך מתגבהת לה ערמת הגופות הנזרקות בצידי הדרכים, אך המוות הפושה רק מעצים את הדרמה ואת תחושת הבהילות המעודדת לעבור מפרק לפרק. סובורה , היא לא רק סדרה קצבית המתארת

סדרות אוסטרליות מומלצות לצפייה מרתונית בנטפליקס

האם אוסטרליה הופכת למעצמה של יצירה טלוויזיונית? אילו סדרות אוסטרליות כדאי לראות בנטפליקס עם בואו של הקיץ? ואיך הכל קשור לגלי הפליטים המתדפקים על דלתותיה של היבשת הרחוקה עד לפני שהגיע עידן הצפייה הישירה, עבורי אוסטרליה הייתה אוסף של דימויים: מושבת עונשין, קנגרו ודובי קאולה. בקיצור לא הרבה, אבל לשמחתי לפעמים עולמות נפתחים בהזדמנויות בלתי צפויות כמו רשימת הצפייה המומלצת ההולכת ומתגבשת לאחר שהאלגוריתם של נטפליקס למד להכיר אותי ובכך שלח אותי לרצף של סדרות אוסטרליות שהובילו אותי לצפייה מרתונית שקיצרה לי את שעות השינה אך בהחלט העלו לי את הדופק.   מים עמוקים (2016, Deep Water ) בזו אחר זו מתגלות גופות של גברים בעיירת חוף מנומנמת באוסטרליה, צוות חוקרים פותח תיבת פנדורה הקושרת בין האירועים שלכאורה נראים לא קשורים. לצד חשיפתו של רוצח סדרתי   מסתתרות עוד אמיתות על קשרי השתיקה בקהילה, על משפחתה של החוקרת הראשית   ועל ההתנגשות המתמדת בין הפרטי לציבורי בהקשרים של מוסר, כבוד ומיניות. המנהל (2015, The Principal ) גלי ההגירה הפוקדים את אוסטרליה הובילו להתבססותן של קהילות מוסלמיות שמקורותי

סמויים לצפייה ישירה- שתי עונות שישאירו אתכם ערים שעות ארוכות

  סמויים- סדרת פשע אירופאית המציאות הישראלית לא מפסיקה להפתיע, ובתוך כל הכאוס הסובב הולך ומתחזק הרצון לבריחה,  אסקפיזם .  ערוצי הצפייה הישירה בהחלט מהווים אלטרנטיבה טובה לבריחה המיוחלת, אולם גם הם לא פעם נושאים איתם תחושות של מיצוי. תחושות אלו הקשו עלי  להתמיד ולראות את העונה השלישית של סובורה האיטלקית   לה המתנתי בסבלנות חודשים ארוכים. אך  כמאמר הצדיק, אין ייאוש בעולם כלל! ולשמחתי בו בעת שסובורה הלוקחת את הצופים לנבכיה של רומא מוכת הפשע, הגיעה למסכי ארץ הקודש העונה השנייה של הסדרה הבלגית המשובחת, סמויים (Undercover).  העונה השנייה של סמויים, מתכתבת עם העונה הראשונה ולכן אם טרם צפיתם בעונה הראשונה. תעצרו את הקריאה תשלימו חסכים ותחזרו בעוד 10 פרקים (עשר שעות צפייה ואתם אחרי זה) ותבואו לכאן מבושלים ומוכנים. לאלו ממכם שכבר גמעו מהקוקטייל הבלגי הטוב הזה, אספר בקצרה מה היה כי בכל זאת עברה שנה.  סמויים עונה ראשונה- בינות לכפר הנופש השלו רוחשים היצרים בוב סוכן סמוי במשטרה הפדרלית הבלגית נשלח יחד עם שוטרת הולנדית בשם קים די רוי להתחזות  לזוג היוצא לנופש בעיירה שלווה של נופש אירופאי מהוגן.  משי