רשומות

מציג פוסטים מתאריך אפריל, 2017

הצופה שצופה לנבכי הנפש

תמונה
ניצב  כל הלילות,  נל הרפר לי, עם עובד 2015, 277 עמ' לאחרונה עם המעבר לפרברים, הצפייה הישירה וערוצי המוזיקה קל לי  יותר להשתבלל בבועה לצקצק מעת לעת אל מול מהדורות חדשות שעוברות במהירות בין תיאורי זוועות בסוריה למבצעים בסופר-פארם. שיטת הסיקור המרפרפת מעל העוולות השונות מובילה אותי לא פעם לתחושה של מיאוס, ועורכי התוכניות כאילו קוראים את מחשבותיי ולכן הם מקרינים תמונות שבכל פעם שוברות את רף הזוועה, משמיעים מוזיקה דרמטית ומקרינים דברי הבל באופן פומפוזי כדי למשוך את תשומת הלב וכל זאת מבלי להגיד דבר בעל ערך. האינטלקט ישן והרגש פועל עד שעולה תחושה של מיאוס ואז מגיעות הפרסומות המנחמות, המשכיחות את הזוועות ושולחות אותו להיכלי צריכה בריח לבנדר.  לעומת זאת ספרות טובה מצליחה לחדור מבעד לבועת היום יום ולהעביר אותי לממדים אחרים, להתמודדות שאינה רק מרפרפת אלא נכנסת לעומקן של התרחשויות ולבחינה של שאלות אתיות החורגות מאייטם מרצד. חוויה של התמסרות מעין זו חוויתי בפסח האחרונה עת קראתי את ספרה של נל הרפר לי, ניצב כל הלילות (עם עובד, 2015). הספר  מתחקה אחר סקואט (צופה בלעז), צעירה משכילה השבה מניו יורק…

ההתחייבות שלא מומשה

תמונה
מה מוביל סופרת אירית כבת ארבעים לכתוב רומן העוסק במלחמת העולם השניה? וזאת לאחר שנדמה שהמלחמה נכתבה מכל זווית אפשרית במהלך שמונת העשורים שחלפו מאז חצו כוחות הוורמכט את גבול פולין. בראיון שנתנה הסופרת לפני כשנתיים סיפרה, אודרי מאגי (Audrey Magee), כיצד במהלך ך ביקוריה בגרמניה בשנות התשעים היא נחשפה  פעם אחר פעם לקשר השתיקה שאפף את הציבוריות הגרמנית בכל הקשור למאורעות מלחמת העולם. הפער בין החזות החייכנית של העוברים ושבים ושפתם הקפוצה לנוכח שאלות על המלחמה עוררו את סקרנותה וכך אט אט היא הלכה שבי אחר הסיפורים המושתקים שכללו סיפורים כדוגמת:  השוד השיטתי של יהודי גרמניה בטרם גירושם למחנות ההשמדה, אונס הנשים ההמוני עת נכנסו הרוסים לברלין והטבח שביצע הוורמכט באוכלוסיה המקומית במהלך מבצע ברברוסה. 
לרוב הקורא העברי לא מתוודע לסיפורים הללו מנקודת מבט גרמנית והזווית היהודית היא השולטת במחוזות הספרות. אולם  מאז תרגומו יצירותיהם  של האנס פלדה והיינריך בל כבר בשנות השמונים של המאה הקודמת מגמה זו הולכת ומשתנה וכך כותרים נוספים מתווספים לספריו של פלדה:  "לבד בברלין" ו"השתיין" שזכו לה…

המסע של הרולד פריי מסע זהותי המסתיים במקדולנדס

תמונה
בספרי מסעות ישנו קסם מיוחד, הם מזמינים להרפתקה המשלבת נופים משתנים ומפגשים בלתי צפויים המגיחים בדרכם של הצועדים.  הודות לתמורות כלכליות וחבריות התפיסות הרומנטית בדבר המסע כמפגש עברו מדפי הספרות של המאה ה-19, כאשר הידועות שבהן הן יצירותיו של ז'ול וורן  להוויי יומם של מיליוני צעירים ברחבי העולם שהופכים את הקונספט הפנטזיונרי למציאות (ניתן לקיים דיון נפרד האם החוויה הממוסחרת הנתמכת באינספור ספקים מהווה חוויה אותנטית של מפגש או שכפול של הסדר החברתי רק במרחבים גיאוגרפים אחרים, אך זהו דיון נפרד). תופעה זו לא פסחה על התרבות הישראלית, שגם בה המסעות מהווים חלק בלתי נפרד מתוואי התבגרותם של צעירים אשר לאורך השניםהמירו את מסעות תנועות הנוער לסדום בואכה מצדה לרכסי ההרים של ההימליה. וורסיות שונות של המסע עברו התאמה לקהלים וכך התפתחו להם מסעות זהות דתיים, שלוקחים את המאמינים לקברי צדיקים בפולין ואוקרינה, או במרוקו ותוניס על אף השוני ביעדים העיקרון החברתי נשמר, יציאה מהמולת היום יום והתמסרות מוחלטת למפגש הבלתי אמצעי עם אנשים ונופים. עם התארכות חייהם של נשים ואנשים בעולם המערבי אנו עדים לכך שהיציאה…