הצופה שצופה לנבכי הנפש


ניצב  כל הלילות,  נל הרפר לי, עם עובד 2015, 277 עמ'
לאחרונה עם המעבר לפרברים, הצפייה הישירה וערוצי המוזיקה קל לי  יותר להשתבלל בבועה לצקצק מעת לעת אל מול מהדורות חדשות שעוברות במהירות בין תיאורי זוועות בסוריה למבצעים בסופר-פארם. שיטת הסיקור המרפרפת מעל העוולות השונות מובילה אותי לא פעם לתחושה של מיאוס, ועורכי התוכניות כאילו קוראים את מחשבותיי ולכן הם מקרינים תמונות שבכל פעם שוברות את רף הזוועה, משמיעים מוזיקה דרמטית ומקרינים דברי הבל באופן פומפוזי כדי למשוך את תשומת הלב וכל זאת מבלי להגיד דבר בעל ערך. האינטלקט ישן והרגש פועל עד שעולה תחושה של מיאוס ואז מגיעות הפרסומות המנחמות, המשכיחות את הזוועות ושולחות אותו להיכלי צריכה בריח לבנדר.  לעומת זאת ספרות טובה מצליחה לחדור מבעד לבועת היום יום ולהעביר אותי לממדים אחרים, להתמודדות שאינה רק מרפרפת אלא נכנסת לעומקן של התרחשויות ולבחינה של שאלות אתיות החורגות מאייטם מרצד. חוויה של התמסרות מעין זו חוויתי בפסח האחרונה עת קראתי את ספרה של נל הרפר לי, ניצב כל הלילות (עם עובד, 2015). הספר  מתחקה אחר סקואט (צופה בלעז), צעירה משכילה השבה מניו יורק לחופשת קיץ בצור מחצבתה, אלבמה. חיש מהר היא מגלה שמלבד רגעי נוסטלגיה מנחמים מחוזות הילדות השתנו לבלי הכר. הן בשל חשיפתה להלכי הרוח של הכרך הצפוני  והן הודות למאבקים הפוליטיים שטלטלו את מרקם החיים הדרומי לאורכן של שנות החמישים בהן שהתה מחוץ לעיירת הולדתה.  
בהדרגה משילה, סקאוט, את הכסות הנינוחה העוטפת את משפחתה והיא מגלה שהעיירה הדרומית המנומנמת המתנהלת בין הכנסיה למסיבות תה בימי ראשון בבוקר, רוחשת וגועשת לנוכח השינויים הנכפים עליה מבית המחוקקים ומבית המשפט העליון. בכישרון רב מצליחה המחברת להימנע מדיכוטומיה בין טובים ורעים, החבירה של אביה וחברי ילדותה  לארגונים גזעניים כדוגמת "וועדות האזרחים" שהם כסות מכובסת לקו-קלאס-קלן. והקריאה בחומרי תעמולה כדוגמת, "המגפה השחורה", מוצגת כחלק מהקשר חברתי  רחב ולא כגזענות חשוכה גרידא.

ברגישות מצליחה הרפר  להתחקות אחר הלכי הרוח השונים שהובילו את בני הבית לתמוך בהפרדה גזעית ביד אחת וביד השניה לצאת חוצץ כנגד עלילות דם שהופנו כנגד צעירים שחורים. הרפר מראה שכאשר  קהילה חשה מותקפת ומאוימת משינויים חברתיים הנכפים עליה היא פונה לאמצעים קיצוניים המצליחים לחבר יחדיו קצוות אידיאולוגית הפונים יחדיו כנגד איום משותף. לא פעם החבירה יוצרת שיח מוקצן המייצר תגובות אלימות המכניסות את המרחב החברתי לסחרור מסוכן (לדוגמא, החבירה של האצולה הגרמנית למפלגה הנאצית מפחד מפני האיום הקומוניסטי).
החשיפה לשינוי ההווה מטלטלת  את כל ישותה של, סקוט, הנפנית לבחינה מחודשת של ההיסטוריה המקומית והאישית שלה. ההתבוננות המחודשת בעבר שעד כה נצבע בצבעי לילך רומנטיים ולפתע מקבל שלל גוונים, מהווה חווית גילוי מרתקת ההופכת את הרומן לרומן התבגרותי בכל הדרו. המעבר המתמיד מההווה לעבר והשמירה על השיח האותנטי בכל תקופה ותקופה פותח צוהר לחברה הלבנה בדרום ארצות הברית בשנות הארבעים והחמישים של המאה הקודמת. לאורך הקריאה הרגשתי שאני ממש נכנס לעולמה של הגיבורה וחווה יחד עמה את הקריעה  המתחוללת בה בעקבות הפער שבין דימוי למציאות.
עברו כחמישים שנים בין ספרה הראשון, אל תיגע בזמיר, שזכה לתהודה רחבה, לבין ספרה הנוכחי. קהל מעריציה המתין בסבלנות המהולה בייאוש לספר נוסף פרי ידיה, וכך שנים אחדות לאחר מותה נמצא בעיזבונה ספרה הנוכחי. אולם בשונה מספרה הראשון שהתבלט דווקא באמירה הליברלית החד משמעית שלו ועל כן נישא על כפיים, ספרה הנוכחי שנכתב מנקודת מבט אימיבוולנטית להלכי הרוח בדרום  התקבל ברגשות מעורבים הגובלות באכזבה. ככל הנראה משום שלא קראתי את "אל תיגע בזמיר", לא חשתי אכזבה אלא התפעמות שהזכירה לי את הפעם הראשונה שהתוודעתי לספרו של סלינגר, התפסן בשדה השיפון (עם עובד,2011), שהשאיר עלי רושם רב (באופן מעניין גם יצירת הביכורים של סלינגר זכתה לתהודה עצומה שלאחריה הוא נמלט לאלמוניותו).  
לסיכום, "צופה כל הלילות" הינו רומן התבגרות מרתק ורב ממדי העוסק בעת ובעונה אחת בתרבות, היסטוריה חברתית ופסיכולוגיה וכל זאת מתוך כתיבה קולחת ומרגשת הנאמנת לגיבוריה ולתקופתה. על אף מרחק הזמן  מיום כתיבתו הרומן לא נשאר בד' אמותיו של ההקשר ההיסטורי בו נכתב  אלא הוא שופע תובנות אתיות הנוגעות גם למציאות החיים הפוליטית והחברתית בה אנו נמצאים כיום. הרלוונטיות של כתיבתה, השיפוטיות המאוזנות שבו מאפשרים גם לקורא הישראלי לבחון את עמדתו בצורה ביקורתית שאינה מחלקת באופן דיכוטומי בין טוב ורע, אלא רואה את ההתנהלות ביחס לאחר באופן מורכב הלוקח בחשבון היבטים אתיים, חברתיים ופסיכולוגים תוך הכרה שההתמודדות עימם מהווה מסע שאינו תם, אלא זהו צו מוסרי קיומי שחיוניתו לא תמה לעולם, ממש כקריאותיו של הנביא ישעיה שנבואותיו שזורות בספר כחוט השני. 

תגובות

רשומות פופולריות

מתנשא מעל הקלישאות

הפקעת נשארה בלתי מפוענחת

סוציאל דמוקרטיה בין נוסטלגיה להוויה פוליטית רלוונטית

קובי אוז, משה חוואטו והעורב, קשת 1996

עלילה מעוררת חמלה

סיסמוגרף רגיש בלב הכרך הסואן

מורטון מנדל, הסוד טמון באנשים- על ניהול ומנהיגות, ידיעות אחרונות, 2014