"סוף מעשה במחשבה תחילה"

בית שמש כתמרור אזהרה לפתרונות אד הוק בשוק הדיור

בסוף שנת 2016  פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את הדירוג הסוציו-אקונומי של ערי ישראל[1]. במסגרת הפרסומים התבשרנו שהעיר בית שמש ירדה מאשכול שלוש לאשכול שתיים, וזו לאחר ירידה נוספת מאשכול חמש בו הייתה מצויה בשנת  1995[2]. תהליך שקיעתה הכלכלי של  אוכלוסיית העיר התקיים לצד תהליכי פיתוח מואצים במסגרתם חומשה אוכלוסיית העיר מ-20,000 תושבים בשנת 1990  ל-100,000 תושבים בשנת 2014.  בו בעת  העירייה עברה ממצב של איתנות פיננסית למצב בו היא סיימה את שנת התקציב 2014 בגרעון מצטבר בסך של כשישים מיליון ש"ח (17.5% מתקציב העיר לשנה זו) [3]. 

 בין גידולה המהיר של העיר לבין שקיעתה הכלכלית של העירייה  ישנו קשר  שאינו נובע מכורח המציאות או מתהליכי שוק אלא הם פועל יוצא של מדיניות איכלוס שלא לקחה בחשבון  כיצד גידול כה מואץ ישפיע  על התשתיות העירוניות, האיתנות הפיננסית של העירייה והמרקם החברתי המתקיים בין התושבים הוותיקים לתושבים החדשים שזה מקרוב באו.

סיפורה של בית שמש מתחיל בשנת 1950  עת הוקמה העיר כחלק ממדיניות ממשלתית לקליטת גלי העליה שפקדו את ישראל וכן מרצונה של הממשלה לבסס חגורת ישובים סביב הגבולות החדשים שנקבעו עם חתימת הסכמי הפסקת האש. במסגרת זו הוקמו שורה של מרכזים עירוניים שנועדו  לספק שירותים לישובים החקלאים שסבבו אותן, כדוגמת: קריית שמונה,בית שאן, קריית גת, קריית מלאכי ובית שמש. מרכזים עירוניים אלו שנקראו לימים "עיירות פיתוח" מנו  כמה  אלפי תושבים שעל פי רוב הועסקו במתן שירותים  ובמרכזי תעסוקה תעשייתיים שהצריכו רמת מיומנות נמוכה יחסית.

נקודת המפנה הראשונה בדברי ימיה של העיר התרחשה בראשית שנות ה-90 עם הפיכתה ממועצה מקומית  המונה כ20,000 תושבים לעיר. המעבר ממעוצה לעיר התאפשר הודות להגירתם של כ-20,000 עולים מחבר העמים לשעבר, שהתיישבו בעיר הודות להיצע הרחב שאפשר להם  לרכוש דירות במחירים שהיו נמוכים משמעותית מהמחירים שהיו נהוגים במטרופולין ירושלים וגוש דן באותה העת . מלבד הבניה לטובת אלפי העולים התקיימה בעיר תנופת בניה בשכונת רמת בית שמש  שנבנתה בריחוק  מהמרכז העירוני הוותיק, שכונה זו יועדה למשפרי דיור ולזוגות צעירים מכלל המגזרים היהודים. אולם לצד הגידול המואץ בהיצע נרשמה האטה בביקושים אשר  נבעה ממספר סיבות: היעדרותה של תשתיות תחבורה ותעסוקה מספקות, שיווקי דירות  מקבילים במודיעין שמשכו אוכלוסיות חילוניות ומסורתיות והאטה כללית בשוק הדיור  בפרט ובמשק בכלל בראשית שנות ה-2000[4].

לנוכח הקושי בשיווקם של אלפי יחידות הדיור שנבנו ברמת בית שמש  נעתרו הקבלנים לשיווק מלאי  הדירות שברשותם לאוכלוסיות בעלות מאפיינים סוציו-אקונומיים נמוכים שהיו מוכנות  לרכוש את הדירות במחירים שמתחת למחירי השוק. במסגרת זו הגיעו לעיר קבוצות רכישה חרדיות שבפקודת רבניהם יצאו  מירושלים ובני ברק  אל עבר מחוזות חדשים שאפשרו להם דיור בר השגה ושמירה על המודל הקהילתי בו הם מורגלים[5]. לצד הגירה זו שנישא על ידי כוחות השוק, החלו משרדי הפנים והשיכון לקדם  מדיניות שסייעה באופן יזום לעמותות חרדיות לרכוש מגרשים  בדרום העיר באזורים: "נחלה ומנוחה ורמת בית שמש ב'' [6]. השילוב בין הגירה  של ציבור בעל מאפיינים חרדים  לשכונות שזה עתה נבנו  לבין הגידול טבעי  הובילו לכך שבתוך שני עשורים מנתה האוכלוסייה החרדית כמחצית מכלל אוכלוסיית העיר ,כלומר בתוך שני עשורים העיר שינתה את פניה לבלי הכר [7].

מעבר להפרת האיזון הבינ-מגזרי השינוי בהרכבה הדמוגרפי של העיר הוביל  לכך שכמחצית מאוכלוסיית העיר הינה מתחת לגיל שמונה עשרה. השינוי בתמהיל העירוני  הצריך  שינוי בהיערכותן של  מערכות העירייה בכל הקשור לבניית כיתות במערכת החינוך, הקמת מערכת בריאות מכוונת לילדים, הקמת גני שעשועים ותגבור מערך הניקיון ברחובות (בהם הסתובבו יותר ילדים).  היערכות זו מצריכה הקצאת משאבים משמעותית מצד הרשות וזאת כאשר מספר המפרנסים ביחס למספר האוכלוסייה דווקא נמצא בירידה, דבר המוביל להקטנה בתשלומי הארנונה ובאפיקים הפיננסים המתפתחים באופן עצמאי בעיר בכל הקשור למסחר ותעשיה[8]. 

לצד הגידול העולה מהנתונים בדבר מספר התושבים המגדירים את עצמם כחרדים, יש לתת את הדעת על החלוקה הפנים מגזרית בקרב הציבור החרדי. כלומר מיהם אותם ציבורים חרדיים שהתיישבו בעיר בהמוניהם? עיון בנתונים מעלה שלצד חרדים עובדים החפצים בהשתלבות בשוק העבודה הגיעו לעיר פלגים קיצוניים כדוגמת  חסידות ,תולדות אהרון, שחרטה על דגלה בדלנות ופניה למאבק אקטיבי כנגד תהליכים הכוללים: השתלבות בשוק התעסוקה, שירות בצה"ל, השתתפות במוסדות השלטון. הגעתם של חסידיות  אלו והתיישבותם ברמה ב' עודדה את הקצנתו של השיח הבינ-מגזרי בעיר וכן  אתגרה ציבורים חרדים שכן היו חפצים בשילוב[9]. ניתן לומר שהקמפיינים המתוזמרים של קבוצות אלו שכללו חסימות צירים, הפגנות אלימות והפצת פשקווילם תרמו למיתוגה של העיר כעיר חרדית. ובכך סייעה לצד הבעיות המבניות  שצוינו לעיל בהורדת מידת האטרקטיביות שלה כעיר המהווה חלופה זולה לזוגות צעירים החפצים בדיור בר השגה בסמיכות לערי המטרופולין של ישראל[10].

התמורות הדמוגרפיות קיבלו משמעות פוליטית בבחירות  שהתקיימו ב-2013 למועצת העיר ולראשות העיר. במערכה זו ניצבו זה אל מול זה ,משה אבוטבול (ש"ס) ואלי כהן (הבית היהודי). המאבק בין השניים ניטש על דמותה של העיר כאשר התושבים מבינים שזוהי מערכת הבחירות האחרונה בה המאזן הדמוגרפי בין הקהילות שקול. לאחר מערכת בחירות סוערת תוצאות הסיבוב הראשון הציגו פער של מאות קולות בלבד בין שני המתמודדים. עם היוודעותן של התוצאות עתרו  אלי כהן ומספר פעילים חברתיים לבית המשפט בטענה שהבחירות זויפו באופן מאורגן על ידי סיעות חרדיות. טענתן התקבלה הן בבית המשפט לעניינים מנהלים והן בבית המשפט העליון  שפסקו על הצורך בקיומן של  בחירות חוזרות[11]. אולם למרות מאמצים רבים שאיגדו יחדיו ציבורים רחבים בעיר, משה אבוטבול ניצח גם בסבב השני. שני הסבבים התאפיינו במטענים רגשיים רבים שגלשו לא פעם לאלימות, לאחריהם עברה הפוליטיקה העירונית מפוליטיקה הסדרית לפוליטיקה משברית בה כל ציבור פונה לניצחון סכום אפס בו ב עצם בלימת הצד שכנגד מהווה הישג העומד בזכות עצמו[12].  

התהליך שעברה בית שמש מעיירת פיתוח, לעיר קולטת עליה ולאחר מכן להפיכתה לעיר חרדית מצביעה על תהליך שאיננו פועל יוצא של כוחות שוק בלבד. אלא לביטויה של מדיניות ממשלתית שסייעה בהאצת התהליך שהוביל לגידול מהיר במספר התושבים ולשקיעתה הכלכלית של העיר שצללה בתוך שלושה עשורים מאשכול חמש  לאשכול שתיים במדד הסוציו-אקונומי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. הגדילה המואצת שנבעה מהגירתן של אוכלוסיות בעלות מאפיינים סוציו-אקונומים נמוכים מחד והיעדרותה של תשתית כלכלית ותחבורתית לקליטתה מאידך  הובילה לכך שהעיר ניצבה בתוך שלושה עשורים על פני קריסה כלכלית והעדר יכולת לספק לתושביה  שירותים בתחומי הרווחה, החינוך, הניקיון והפנאי.

 יש לציין שלאורך השנים קברניטיה של העיר בית שמש היו מודעים למגמות אלו ועל כן הם ניסו לפעול על מנת לשנות את קו המגמה בו התקדמה העיר מבחינה סוציו-אקונומית, במסגרת זו: נעשו ניסיונות לבלימת הגירתה של אוכלוסייה חלשה באמצעות אישורן של תכניות לבניה הנחשבת יוקרתית,  גובשה תכנית התייעלות עם משרד הפנים לשיפור האיתנות הכלכלית של העירייה, נחתם הסכם חלוקה מחודש של שטחי מסחר ותעשיה עם המועצה האזורית מטה יהודה, נעשו  ניסיונות לעידוד אוכלוסיות שאינן חרדיות להגר לעיר באמצעות ירידי עליה בחו"ל  ומיתוגה של העיר כעיר מודרנית ומתפתחת. אולם כפי שקבע מבקר המדינה  צעדים אלו נעשו בשלבים מאוחרים ובאופן לא מתואם דבר שלא בלם  את המגמה שתוארה[13].  

לסיכום, בימים אלו בהם מופעל מכבש לחצים על קובעי המדיניות למציאת פתרון למחירי הדיור המאמירים, קורותיה של  בית שמש צריכות להוות תמרור אזהרה לקובעי המדיניות החפצים בפתרונות מהירים ובשיווקם של עשרות אלפי יחידות דיור לשוק ללא לקיחה בחשבון הן את יכולתן של הרשויות הקולטות לקלוט מספר רב של תושבים בפרק זמן קצר, והן את התמורות החברתיות המתחוללות  בעקבות גלי הגירה רחבי היקף.  תהייה זו בכיה לדורות אם הרצון להגדלת היצע הדירות יסתכם במספר יחידות הדיור הנבנות בכל שנה ללא חשיבה הוליסטית הבוחנת הן את  איכות חייהם של התושבים ואת יכולותיהן של התשתיות העירוניות הקיימות לקלוט את אלפי התושבים החדשים הנקלטים. עתה כאשר ערים נוספות כדוגמת קריית גת, אלעד וקריית מלאכי נמצאות בצומת דרכים בה ניצבה בית שמש לפני שני עשורים, ניתן עוד לעצור את המגמה ולפנות לאפיקים תכנונים שימנעו מערים להגיע לקריסה כלכלית ולקושי באספקת שירותי חינוך, רווחה ופנאי ברמה נאותה.

 [1] נתוני הלמ"ס פורסמו ב-2016 אך הם משכללים נתונים מ-2014, ולכן עיקר הדיון מתמקד בתהליכים שהתקיימו בעיר עד שנת 2014. 

[2] בסולם הסוציו אקונומי של הלמ"ס 1 מסמל את הממד הנמוך ביותו ר ו-10 את הגבוה ביותר.

[3] פרוטוקול מליאת מועצת העיר  בית שמש מיום 19-2-2015.

[4] ורניק מיכל נאור (אד'), תכנון מול מציאות- שינוי צביון האוכלוסייה בבית שמש ורמת בית שמש בין השנים 1990-2009.

[5] הסבר על תהליך זה ניתן לראות בדבריו של חבר מועצת העיר, שלום לרנר (הבית היהודי) בוועדת הקליטה של הכנסת מיום 13-9-2011.

[6] דו"ח מבקר המדינה, דו"ח על הביקורת בשלטון המקומי (2012), עמ' 471.   

[7] תפרוסת גיאוגרפית ומאפיינים דמוגרפים, גאוגרפים וכלכלים של האוכלוסיה החרדית בישראל 1996-2001. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נייר עבודה מס' 5, יולי 2004. יש לציין שבקרב קבוצת הגיל 0-3 שיעור החרדים עומד על 80%, דבר שיהפוך את החרדים לרוב מוחלט בתוך שני עשורים.

[8] דו"ח מבקר המדינה, דו"ח על הביקורת בשלטון המקומי (2012), עמ' 475.  

[9] עדות לשיח הפנים החרדי בסוגיות אלו ורצונה של קבוצה חרדית מתונה ליצור דיכוטומיה בינה לבין הפלגים הקיצונים ניתן לראות ברשתות החברתיות וכן בפורטל האינטרנטי "בחדרי חרדים" המכנה את הפלגים החרדים כפורעי חוק וכו', ראו לדוגמא כתבתו של אהרון רבינוביץ, "נאצים שיקסע, פורעי הפלג התפרעו בבית שמש"  (10-2-2017). אטינגר יאיר, "יש חרדים ויש את חרדי רמת בית שמש ב'", הארץ- 4.12.2007.

[10] הסבר על תהליך זה ניתן לראות בדבריו של יוסי לבקוביץ' בן העיר המסביר מדוע צעירים בני המקום אינם קובעים בבית שמש את ביתם, הדברים נאמרו  בוועדת הקליטה של הכנסת ביום 13-9-2011.

[11] בר"מ 14\213

[12] מגמה זו השתנתה לאחר שנתיים עם כניסתן המדורגת של סיעות הבית היהודי והליכוד לקואליציה העירונית ובכך ראש העיר עבר מרוב דחוק של 10 מול 9 לקואליציה רחבה הכוללת בחובה גם ציבורים שאינם חרדים.

[13] דו"ח מבקר המדינה, דו"ח על הביקורת בשלטון המקומי (2012), עמ' 471.