דילוג לתוכן הראשי

האומץ להכיר במוגבלותו של מושג הניצחון

בדרך כלל ספרי צבא  המתמקדים בטקטיקה צבאית מפילים עלי תנומה, לא כך בספרים המתרוממים מעל לגובה השוחות ומשלבים בהם מדינאות ואסטרטגיה שלעתים מסתיימות בשדה הקרב. ספרו של עופר שלח, האומץ לנצח-מדיניות ביטחון לישראל (ידיעות אחרונות, 2015), משתייך לקטגוריה זו  תוך שהוא מלהטט בין הטקטי לאסטרטגי.
כתיבתו של שלח, העוסק כבר שנים כעיתונאי וכפוליטיקאי בתחום, מציבה מראה מול מערכת הביטחון על זרועותיה השונות . התמונה המשתקפת אינה פשוטה אולם המסר חד וברור, על המערכת לעבור שינוי משמעותי על מנת להתמודד עם השינויים הדרמטיים המתחוללים במזרח התיכון.  לדידו אם התרחקותה של ה"מלחמה גדולה" המאופיינת באוגדות מתמרנות וצמיחתם של איומים חדשים כדוגמת: ארגונים חצי מדינתיים (דאעש, חמאס, חיזבאללה), מתקפות סייבר המופעלות ממרחק רב ויכולות לזרוע הרס נרחב, איומי טילים בעלי ראשי נפץ "מלוכלכים" מאיראן וגרורותיה. עולה הצורך בבניה מחודשת של  מערך ההגנה וההתקפה של ישראל באופנים שיוכל להתמודד עם התמורות באזורינו.
 שלח אינו מסתפק בקריאה לשינוי בצבא אלא קריאתו פונה לכלל הגורמים העוסקים בתחומי הביטחון, תוך הרחבת מושג הביטחון אל עבר משרדי הכלכלה והדיפלומטיה שיחדיו אמונים על חוסנה של מדינת ישראל. ראייתו הרחבה מציבה את המעשה הצבאי בתוך הקשרו הרחב כפי שניסח זאת התאורטיקן הצבאי קרל פון קלאוזוביץ, "המלחמה אינה אלא המשך המדינאות באמצעים אחרים". כלומר, הניצחון הצבאי איננו עוד יעד או עוד כמה ראשי מחבלים אלא הוא נגזרת למטרות האסטרטגיות שמציב דווקא הדרג המדיני. מתוך כך אל לו לדרג הפוליטי להיתלות בהחלטות הצבא, אלא להיפך הדרג האזרחי הוא המגדיר את מטרות המלחמה ועל כן על הקברנטים להיות רכונים על נוסחי יעדי המלחנה  ולא על הממד האופרטיבי של תנועת הכוחות.

מלבד הפן הדיפלומטי המחבר מפנה זרקור למשמעויות הכלכליות המצויות בהתעצמות הצבא ובהחלטות המפקדים בשטח (מחירה של כמות האש המוטחת באויב). גם בסוגיה זו תובע  שלח  ששיקול הדעת לא יימסר באופן בלעדי לקברניטי הצבא אלא  יינתן לגורמים אזרחים שיבחנו את המשמעויות התקציביות הטמונות בחידוש מלאי החימוש, באופני ההצטיידות ובבחינת שאלות של עלות מול תועלת בסוגיות ביטחוניות. פתיחתו של הדיון מאפשרת את העלאתן של  שאלות חדשות: האם נכון להשקיע טיל העולה חצי מיליון ₪ בהריגת שני חבלים עם מקלע?, מדוע חיסכון בחייהם של חיילים עולה על החיסכון בחייהם של חולים במחלקות בתי החולים? מדוע קצין-פקיד עורפי צריך לצאת לפנסיה עשרים שנה מוקדם יותר משאר עובדי המשק?
השאלות המועלות בספר אינן ייחודיות והן מצטרפות  לשורה ארוכה של מאמרים בעיתונאות הכתובה והמשודרת. אולם הודות ליכולותיו העיתונאיות כתיבתו של שלח מצליחה לנווט במיומנות בין ביקורת חדה ועניינית לבין שמירה על המותג האהוב, צבא הגנה לישראל. הודות לכך מרבית דברי הביקורת  לקוחים באופן עקבי ממאמרים שכתבתו קציני צה"ל בעבר ובהווה, כך  גם קורא הסולד מהעלאת ביקורת על הצבא, יכול לחוש בנוחות ולראות בשיח המתנהל לאורך מאות עמודים קריאה לחדשנות ולהתייעלות בדיונים שעד כה התנהלו רק בקרב יודעי ח"ן.
איגודו של הדיון הציבורי והמקצועי   לספר אחד היווה עבורי  חידוש שאיפשר לי לקבל תמונת מבט רחבה ומקיפה שלא הייתה לי עד כה. כמו כן הפריסה הסדורה והחלוקה לפרקים  מאפשרת חשיפה  למושגים רבים  שעד כה לא היו שגורים בפי, כדוגמת: "מלחמה בתוך אזרחים", "מלחמה בין מלחמות", "ניצחון בעידן נטול הכרעה". ההיכרות עם מושגים אלו חידדה בי את ההכרה שהשיח הציבורי בישראל צריך לעבור שינוי רדיקאלי, קריאתם של פוליטיקאים פופוליסטים, "תנו לצה"ל לנצח!" צריכה להתחלף בשיח ביקורתי הבוחן את מושג הניצחון לעומקו. מהו אותו ניצחון מיוחל? ומהו מחירו החברתי והכלכלי? כאשר מדובר ביחסי כוחות לא סימטריים, באויב שאינו מוגדר באופן ברור המשתמש בטכניקות מגוונות על מנת להתיש את ישראל בסבבי לחימה ארוכים (מלחמת לבנון נמשכה 34 ימים, מבצע "צוק איתן" נפרס נמשך למעלה מ-50 ימי לחימה).
מלבד הרחבת הדעת ספרו של שלח נושא עימו בשורה נוספת בכך שהוא מתעמת עם  השיח ההגמוני השורר במחוזותינו  המאפשר לאנשי צבא בעבר ובהווה ועיתונאי חצר החוזרים אחר דפי המסרים מלשכת הרמטכ"ל, לעצב את תפיסת עולמנו ולקבל את המציאות הבטחונית כאמיתות שאין לערערן. לעומת זאת השאלות שמעלה שלח מעורר שיח  ביקורתי והרחבה של הדוברים היכולים להתבטא בסוגיות שעד כה נתפסו כשייכות למלייה הצבאי בלבד. בכך הוא תורם תרומה חשובה לשקיפות ולאחריות הציבורית באחד הנושאים החשובים ביותר לאזרח הישראלי.  
שלח אינו מסתפק בדיון תיאורטי אלא הוא מציע באופן מובנה  למעלה מ-100 הצעות  לייעולה של המערכת במגוון רחב של נושאים: אופני בניית הכוח, לתהליכי קבלת ההחלטות בקבינט, בממשלה ובוועדות חוץ וביטחון. הצעותיו המתבססות על וועדות שהוקמו לאורך השנים לבחינת יעילותו של הצבא מוכרות למקבלי המדיניות אך מסיבות פוליטיות ומתיחות פנים ארגונית רובם לא זכו להיות מיושמים, ואם יושמו יישומן נעשה באופן חלקי. ההסתמכות על חומרים המוכרים לאנשי מקצוע זה עשרות בשנים, מקטינים את מידת הרלוונטיות של החיבור לבעלי מקצוע האמונים על התחום. אולם לאזרחים מודאגים מן השורה שרק מתעניינים בתהליכי קבלת ההחלטות איגודם של כלל החומרים בצורה בהירה ומתומצתת מהווה חידוש משמעותי. יחד עם זאת שיטת העריכה המחלקת את הספר לפרקים ואז לפרגמנטים בני עמוד-שניים הדנים בנושאים מגוונים בקצרה, מקשה מאוד על קריאה רציפה וישנה תחושה של מעבר מעולמות מושגים שונים, שמי שאינו בקי הם עלול לחוש כטובע בים המלל. עומס המידע מגלם את  חולשתו המרכזית של הספר המהווה בן כלאיים בין אסופה של מאמרים עיתונאיים לבין נייר מדיניות (ללא המתודולוגיה המתבקשת). הפסיחה על שני הסעיפים מובילה לכך  שהכתיבה הקולחת המאפיינת את העיתונות נקטעת לא אחת בדיונים משדה "ניירות המדינאות" שאינם מבשילים מבחינת עומקם, וכך נותר הקורא קירח מכאן ומכאן. לדעתי, התמקדות במספר נושאים שיזכו לדיון מעמיק הייתה מיטיבה עם הספר, ומגדילה את מידת תרומתו לשיח הציבורי אל מעבר לאיזכורם של מושגים רבים הנשארים בשטחיותם למרות מאות העמודים בהם הם נדונים.
לסיכום, האומץ לנצח, הינו ספר מטריד המראה את הפערים בין דימויים החסון של הצבא וציבור מקבלי ההחלטות לעומת המציאות השוררת. כתיבתו של שלח דומה ל"פצעי אוהב" המקווה באמצעות ביקורתו לשכלל את השיח המערכתי ולהדק את אופני קבלת ההחלטות. באופן שיטתי ומנומק הוא מציע לכונן תהליכי קבלת החלטות המושתתים על עבודת מטה מעמיקה השואפת להתנתק מקונספציות ולבחון סוגיות בצורה רחבה, שתאפשר למקבלי ההחלטות לדון ולבחון חלופות ולא להוות חותמות גומי לדרג הצבאי. הדיון המתנהל מעל דפי הספר, מאירים באור אחר את דרישתו של שר החינוך, נפתלי בנט, לתת לחברי הקבינט עוזרים צבאיים שיאפשרו להם להכיר את החומרים לעומק, לדון ולסייר וזאת לפני שהם מרימים את האצבע לטובת מבצע כזה או אחר. הוצאתו של השיח מקבוצת בעלי עניין  אל עבר הציבור הרחב שלמעשה נושא בנטל ההחלטות הן בדמו והן בכספו, מהווה מהלך דמוקרטי המעודד שקיפות ואחריות. מהלכים מעין אלו לא יכולים להתקיים ללא חיבורים כדוגמת, האומץ לנצח, הפותחים בפני הציבור  את עולם המושגים שסביבו נסוב הדיון שבישראל אינו מתנהל במחוזות התיאוריה אלא יש לו השלכות יום יומיות לשגרת יומנו.
עפר שלח, האומץ לנצח- מדיניות ביטחון לישראל, ידיעות אחרונות, 2015, 310 עמ'




תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

סובורה-סדרת הפשע שמגלה את רומא מחדש

בחודשים האחרונים איטליה עולה לכותרות בהקשרים פחות מחמיאים. התפשטותה של המגיפה באזוריה הצפוניים והגידול המתמיד במספר המתים שחוצה כבר את רף 20,000   צובעים את ארץ המגף בצבעים קודרים. קשה להיזכר שעד לפני כמה חודשים איטליה הייתה שם נרדף לאופנה, למטבח עשיר ומפנק, אתרי תיירות מסקרנים וחדוות קרנבלים. רגע לפני שהדכדוך דוחק מחשבות חיוביות   דרמת הפשע בת שתי העונות שעלתה ב-2017 לנטפליקס, סובורה (Suburra Blod on Rome) , מחזירה את איטליה המוכרת והאהובה היישר לסלון. במרכזה של העלילה ניצבת יריבות בין ארגוני פשיעה מקומיים החפצים להקים נמל במבואותיה של רומא. אדמת המריבה שייכת למשפחות יריבות וגם לוותיקן, על מנת לצאת מהתסבוכת הדון המקומי, סמוראי, נאלץ לכרות בריתות להפעיל לחצים כשרים יותר ופחות על משפחות. כך בזה אחר זה מצטרפים לעלילה פוליטיקאים תאווי כוח, יזמי נדל"ן, סוחרי סמים, שוטרים ועברייני צווארון לבן. ככל שהפרקים מתקדמים כך מתגבהת לה ערמת הגופות הנזרקות בצידי הדרכים, אך המוות הפושה רק מעצים את הדרמה ואת תחושת הבהילות המעודדת לעבור מפרק לפרק. סובורה , היא לא רק סדרה קצבית המתארת

סדרות אוסטרליות מומלצות לצפייה מרתונית בנטפליקס

האם אוסטרליה הופכת למעצמה של יצירה טלוויזיונית? אילו סדרות אוסטרליות כדאי לראות בנטפליקס עם בואו של הקיץ? ואיך הכל קשור לגלי הפליטים המתדפקים על דלתותיה של היבשת הרחוקה עד לפני שהגיע עידן הצפייה הישירה, עבורי אוסטרליה הייתה אוסף של דימויים: מושבת עונשין, קנגרו ודובי קאולה. בקיצור לא הרבה, אבל לשמחתי לפעמים עולמות נפתחים בהזדמנויות בלתי צפויות כמו רשימת הצפייה המומלצת ההולכת ומתגבשת לאחר שהאלגוריתם של נטפליקס למד להכיר אותי ובכך שלח אותי לרצף של סדרות אוסטרליות שהובילו אותי לצפייה מרתונית שקיצרה לי את שעות השינה אך בהחלט העלו לי את הדופק.   מים עמוקים (2016, Deep Water ) בזו אחר זו מתגלות גופות של גברים בעיירת חוף מנומנמת באוסטרליה, צוות חוקרים פותח תיבת פנדורה הקושרת בין האירועים שלכאורה נראים לא קשורים. לצד חשיפתו של רוצח סדרתי   מסתתרות עוד אמיתות על קשרי השתיקה בקהילה, על משפחתה של החוקרת הראשית   ועל ההתנגשות המתמדת בין הפרטי לציבורי בהקשרים של מוסר, כבוד ומיניות. המנהל (2015, The Principal ) גלי ההגירה הפוקדים את אוסטרליה הובילו להתבססותן של קהילות מוסלמיות שמקורותי

סמויים לצפייה ישירה- שתי עונות שישאירו אתכם ערים שעות ארוכות

  סמויים- סדרת פשע אירופאית המציאות הישראלית לא מפסיקה להפתיע, ובתוך כל הכאוס הסובב הולך ומתחזק הרצון לבריחה,  אסקפיזם .  ערוצי הצפייה הישירה בהחלט מהווים אלטרנטיבה טובה לבריחה המיוחלת, אולם גם הם לא פעם נושאים איתם תחושות של מיצוי. תחושות אלו הקשו עלי  להתמיד ולראות את העונה השלישית של סובורה האיטלקית   לה המתנתי בסבלנות חודשים ארוכים. אך  כמאמר הצדיק, אין ייאוש בעולם כלל! ולשמחתי בו בעת שסובורה הלוקחת את הצופים לנבכיה של רומא מוכת הפשע, הגיעה למסכי ארץ הקודש העונה השנייה של הסדרה הבלגית המשובחת, סמויים (Undercover).  העונה השנייה של סמויים, מתכתבת עם העונה הראשונה ולכן אם טרם צפיתם בעונה הראשונה. תעצרו את הקריאה תשלימו חסכים ותחזרו בעוד 10 פרקים (עשר שעות צפייה ואתם אחרי זה) ותבואו לכאן מבושלים ומוכנים. לאלו ממכם שכבר גמעו מהקוקטייל הבלגי הטוב הזה, אספר בקצרה מה היה כי בכל זאת עברה שנה.  סמויים עונה ראשונה- בינות לכפר הנופש השלו רוחשים היצרים בוב סוכן סמוי במשטרה הפדרלית הבלגית נשלח יחד עם שוטרת הולנדית בשם קים די רוי להתחזות  לזוג היוצא לנופש בעיירה שלווה של נופש אירופאי מהוגן.  משי