ההיסטוריה האנושית רצופה בטרגדיות: עמים נמחו מעל פני האדמה, מחלות נגפו ישובים שלמים ובתוך התוהו הזה המשיכו חייהם של יחידים להתנהל כזרם נהר שלא ניתן לעוצרו. לא פעם אני מהרהר כיצד כאשר חיילי צה"ל לחמו בסמטאות עזה ישבתי עם בנותיי ונהניתי מבריזה קרירה בטיילת של תל-אביב. שלווה זו נקטעה למספר דקות עם השמע קולות הצופרים אך כעבור דקות עת יצאנו מהמרחב המוגן שבו לעיסוקנו הקודמים, עם לב פועם אך שבנו. כיצד הן חוו את אותם רגעים? וכיצד חיים עם המפגש הבלתי אפשרי הזה בין תום ילדותי לבין זוועותיה של מלחמה. שאלות אלו מהוות תשתית לשאלות שמעלה הסופר הצ'ליאני, אלחנדרו סמברה, בספרו, "דרכים לחזור הביתה" (עם עובד, 2016). בספרו לוקח סמברה את קוראיו למסע בזמן לימי ילדותו בצ'ילה של סוף שנות השבעים של המאה ה-20. ילדות המתקיימת בצל שלטונו של הרודן , אוגסטו פינושה , נציגה של החונטה הצבאית ששלטה בצ'ילה משנת 1973 ועד לסוף שנות התשעים של המאה ה-20. החונטה הפעילה מכבש של טרור על מתנגדיה אך יחד עם זאת בשל התנגדותה לקומוניזם ואימוצה של האג'נדה הניאו-ליברלית זכתה לתמיכה בלתי מ
המלצות, ביקורות וסקירות על פודקאסטים,סדרות בנטפליקס, סרטים, ספרי עיון, ספרי פרוזה ומדי פעם גם מחשבות על תרבות וחברה.